ערעור על הכרעת וגזר הדין של בית הדין המשמעתי

1. המערער עובד באגף מס הכנסה מאז שנת 1988, והגיע עד לדרגת מפקח בכיר במשרדו של
פקיד השומה גוש דן. ביום 12.12.96 הוגש כנגד המערער כתב תובענה בבית הדין למשמעת של
עובדי המדינה. על פי הנטען בכתב התובענה, בין המועדים 1.8.94 ועד 31.8.94 שלף
המערער מידע ממאגרי המידע של מס הכנסה אודות נישומים שונים שלא במסגרת עבודתו
ולצרכיו הפרטיים בלבד. בין היתר שלף המערער מידע אודות מכרים שלו, קרובי משפחתו,
שכנים ליישוב שבו הוא מתגורר, ואף אודות דמויות ציבוריות כמו השר לשעבר משה שחל
ובני משפחתו. על פי הנטען בכתב התובענה, במעשיו אלה פעל המערער בניגוד להוראות
הסודיות הקבועות בפקודת מס הכנסה, הפר את הוראות סעיפים 8 ו-13)ה()2( לחוק הגנת
הפרטיות, התשמ"א-1981 והתקנות שהותקנו על פיו, הפר את הוראות פסקה 42.521 לתקש"יר
ואף פעל בניגוד להודעת נש"מ מז/81 פרק ט' מיום 28.6.87 סעיפים 9.02 ו-9.03. כן נטען
כי מעשיו של המערער מהווים עבירות לפי סעיפים 2(17( ו-3(17( לחוק שירות המדינה
)משמעת(, התשכ"ג-1963 )להלן: חוק המשמעת(. בתגובתו לפרטי התובענה, הודה המערער
בעובדות של כל פרטי התובענה )עם הסתייגות קלה ביחס לאחד מפרטי התובענה(, אולם כפר
באשמה, וגרס כי כל שליפות המידע שבהן הואשם היו קשורות לעבודתו ותפקידו. בתום פרשת
התביעה, העלה המערער טענה של "אין להשיב לאשמה", אולם טענה זו נדחתה בידי בית הדין.
כמו כן, במהלך הדיון בבית הדין התחלפו שניים מחברי הרכב בית הדין: בתום פרשת התביעה
התחלף אב בית הדין, ולאחר מכן, לאחר הכרעת הדין ולפני שמיעת הראיות והטיעונים
לאמצעי המשמעת, התחלפה אחת מחברות ההרכב.