ערעור על החלטת שופט שלא לפסול עצמו

7.4.2002, לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת )השופטת ל' יונג-גפר( מיום
1857/00 .שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.פ

1857/00(, המייחס לו עבירות תקיפה בנסיבות .נגד המערער הוגש כתב אישום )ת.פ .1
26.2.2002( מחמירות ואיומים כנגד אשתו לשעבר )להלן: המתלוננת(. בתחילת הדיון )ביום
פנה בית המשפט לבא כוחו של הנאשם ושאל אותו האם ניתן לסיים את התיק או שיש צורך
31.3.2002( בקשת פסילה אשר כוונה בעיקרה לשמוע אותו "עד הסהמר". המערער הגיש )ביום
כנגד אמירה זו של בית המשפט. המערער הצהיר בתצהירו שתמך בבקשה, כי עוד בדיון מיום
תמה על דבריה אלו של השופטת, אולם בא כוחו השיב לו כי מדובר בביטוי לא 26.2.2002
מוצלח של שופטת חדשה ולא כדאי לבקפסילה בגינם. עם זאת בהמשך המשפט, לאור אופן ניהול
ההליך על-ידי בית המשפט ועל רקע הדברים לעיל גבר בלבו החשש, כי בית המשפט גיבש כבר
את דעתו לעניין הרשעתו ללא מתן האפשרות להוכיח את חפותו. המערער ציין את החלטת בית
המשפט שלא לקבל עדות חשובה לטובתו, בנימוק שמדובר בעדות סברה ולדברים אין
רלוונטיות, וכן את סירובו של בית המשפט לבקשת בא כוחו לזמן את המתלוננת להשלמת
חקירתה הנגדית בגין עובדות חדשות ומהותיות שנודעו למערער.