ערעור על החלטת שופט שלא לפסול את עצמו

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים )כב' השופטת ר' אור( מיום 28.3.01, בה
נדחתה בקשת המערער כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 2172/00.

1. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיב בגין ביטול זכייתו במכרז, בשל אי
עמידת המערער במועדי התשלום הקבועים במכרז, ולאחר שפנייתו של המערער לקבלת אורכה
לביצוע התשלומים נדחתה על ידי המשיב. בכתב תביעתו טען המערער, כי המשיב פעל בניגוד
להוראות הנוהל שלו, משלא שלח למערער התראה בטרם ביטול העסקה. כן טען המערער, כי
המשיב פעל שלא כדין משלא נתן לו ארכה בת שבועיים לביצוע התשלום ומשלא חידש את העסקה
לאחר שהמערער שילם את מלוא התמורה. ביום 28.3.01 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק. במהלך
חקירתו הנגדית של אחד העדים מטעם המשיב, אשר בתקופה הרלבנטית שימש כמנהל מחוז המרכז
במינהל מקרקעי ישראל, נשאל העד האם זו מדיניות סבירה מבחינת המשיב, כגוף שלטוני, כי
בקשת האורכה של זוכה במכרז לא תידון. ב"כ המשיב התנגד לשאלה בטענה כי השאלה בדבר
המדיניות הסבירה היא שאלה משפטית, בעוד העד מעיד על עובדות. בית המשפט קיבל את
התנגדות המשיב והחליט לפסול את השאלה בקובעו כי העד אינו על תקן של נותן חוות דעת,
וכי השאלה מתי ראוי לסטות מתנאי המכרז היא שאלה משפטית. בית המשפט הוסיף ואמר כי
בתי המשפט קבעו לא אחת שיש לנהוג באופן דווקני לפי האות הכתובה במכרז, וכי מטעם זה