ערעור על החלטת ועדה רפואית לסירובה ליתן למערער אישור רפואי לקבלת רשיון נהיגה

1. ערעור זה הוגש בגדר הוראת סעיף 55)א( לפקודת התעבורה ]נוסח חדש[ )להלן -
"הפקודה"( על החלטת ועדת ערר רפואית שפעלה מכוח הוראות סעיף 55א)ב( לפקודה ותקנה
195 לתקנות התעבורה, תשכ"א1961- )להלן - "התקנות"(.

לאחר שב"כ הצדדים טענו בעל-פה ביום 1.2.01, ולאחר שהתקבל נוסח קריא של החלטת ועדת
הערר, השלימו ב"כ הצדדים את הטיעונים בכתב.

המערער ערר בפני ועדת הערר הנ"ל על החלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים )להלן -
"המכון"( לפיה, סורבה בקשת המערער ליתן לו אישור רפואי לקבלת רשיון נהיגה.

החלטת המכון נמסרה למערער במכתב מיום 17.9.00, ונרשם בה, כי סיבת הסירוב היא "אי
התאמה אישיותית לנהיגה". החלטה זו התקבלה על סמך בדיקה פסיכולוגית שנערכה למערער
ביום 17.8.00 במסגרת הבדיקות שבמכון )העתק חוות הדעת הפסיכולוגית הנ"ל צורפה לתגובת
המשיבה כנספח ב' שלה(. על פי הבדיקה הפסיכולוגית האמורה, נמצא, כי למערער "קושי
בתפקוד במסגרות נוקשות ובמילוי חובות. מיקוד שליטה אינטרנלי בנהיגה אינו מספיק
מפותח ... ממצאי הבדיקה מצביעים על צורך חזק בריגושים". ההמלצה היתה, לדחות את בקשת
המערער לקבלת רשיון נהיגה.