ערעור על החלטת הפוסק הרפואי בפני ועדה רפואית לערערים

1. המערער עבד כמסגר במשך שנים רבות, ונחשף בעבודתו לרעש. כתוצאה מכך, לקה בשמיעתו,
והמשיב הכיר בליקוי זה כבפגיעה בעבודה.

2. ביום 15/12/99, קבע פוסק רפואי, כי דרגת נכותו היציבה של המערער, עקב הפגיעה
בעבודה, הינה בשיעור %0.

קביעתו זו של הפוסק הרפואי היתה לאחר שהוא קבע למערער נכות בשיעור %0 לפי פריט
1(72()א()1( למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה(,
התשט"ז-1956 )שייקראו להלן: "המבחנים"(, וזאת תוך אימוץ האמור בחוות דעתו של ד"ר
פרדיס שהיתה בפניו, וכן לאחר שהפוסק הרפואי ציין שלמערער לא היו תלונות נוספות מעבר
לתלונות על ירידה בשמיעה.

3. המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי, בפני ועדה רפואית לעררים )שתיקרא להלן:
"הועדה"(, אשר דנה בערר ביום 1/5/00, והחליטה לקבל אותו באופן שהיא קבעה למערער
נכות בשיעור %5 בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט 1(72()ב()2( למבחנים וכן נכות בשיעור %0
למבחנים. (I)(לפי פריט 4(72()ד

4. על החלטתה האמורה של הועדה - הוגש הערעור שבפני.

5. תמצית טענות ב"כ המערער

א. הועדה ל התייחסה לממצאי בדיקת השמיעה מיום 25/9/98, ולמעשה לא התייחסה לשלוש
.bera-בדיקות שמיעה שממצאיהן היו בפניה, למעט לבדיקת ה

ובכך שייחסה לה כלל משקל, לאור העובדה bera-ב. הועדה טעתה בכך שהעדיפה את בדיקת ה