ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום לפיה אין להרים את מסך ההתאגדות של החברה ולחייב את מנהליה בחובות החברה.

1. המשיבה מס' 3 )שצורפה כמשיבה פורמלית בלבד(, הייתה בעלת סוכנות נסיעות ותיירות.
במסגרת עסקיה, במהלך החודשים יוני - אוגוסט 99', היא הזמינה אצל המערערת חדרים בבית
מלון, עבור אורחים שביצעו הזמנות דרכה. החוב שהצטבר עבור ההזמנות האמורות, בשיעור
של 91,981 ש"ח ליום 16.10.99, לא שולם. לפיכך, הוגשה תובענה אל בית-משפט קמא וביום
23.5.00 ניתן פסק-דין, המחייב את המשיבה מס' 3 לשאת במלוא סכום החוב, בתוספת הוצאות
ושכר טרחת עורך-דין.

2. בתובענה נדרשו גם המשיבים 1 ו2- )להלן: "המשיבים"(, לשאת בחובה של המשיבה מס' 3,
שהפכה לחדלת פירעון למן יום 1.11.99, לאחר שיום קודם לכן הופסק לה האשראי על-ידי
הבנק. העילות כלפי המשיבים התמקדו בהרמת מסך, אשר לטענת המערערת חלה כלפיהם בחיוב
אישי, מכוח דיני הנזיקין והפרת חובות כנושאי משרה בחברה. במועדים הרלוונטיים
לתובענה, שימשו המשיבים כמנהלים ובעלי מניות במשיבה מס' 3.

3. בפסק-דין מנומק ומפורט היטב דחה בית-משפט קמא, אחת לאחת, את טענות המערערת כלפי
המשיבים. בנסיבות אלו נדחתה התובענה כלפיהם והמערערת חויבה לשאת בהוצאותיהם
ובשכר-טרחת עורך-דין בסך של 2,000 ש"ח, בצירוף מע"מ.