ערעור על ההחלטה לעצור מואשם בעבירות של גידול סם-נדחה

1. לפניי ערעור ההגנה על החלטתה של השופטת הנכבדה של בית הדין קמא (סא"ל א' מרקמן), שבה הורתה על מעצרו הקצוב של המערער, סמל מתן כהן, עד לתאריך 04/03/07.

2. המערער עצור מתאריך 09/01/07. בתאריך 24/01/07 הוגש נגדו כתב אישום, שבו מיוחסות לו עבירות של גידול סם מסוכן, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים); החזקת סם מסוכן, לפי סעיף 7 (א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים; החזקת כלים, לפי סעיף 10 לפקודת הסמים (וכן התנהגות שאינה הולמת והוצאת רכוש מרשות הצבא, לפי סעיפים 130 ו- 77 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955).

3. עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה הצבאית מבית הדין המחוזי להאריך את מעצרו הממשי של המערער עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בא-כוחו המלומד של המערער התנגד לבקשה, ובית הדין קמא החליט כאמור על הארכת מעצרו הממשי של המערער, לפרק זמן קצוב, ומכאן הערעור בפניי.

4. אין למעשה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. המערער מתגורר בבית שכור, יחד עם שותף. בגינת הבית נמצאו חמישה עציצים ובהם מספר רב של שתילים של צמח המריחואנה. שתילים אלו נשקלו והם במשקל 276 גר' נטו של קנביס. כמו-כן, בחדרו של המערער נמצאו "אצבע" חשיש ונייר המכיל זרעוני קנביס, וכן נמצא במטבח הבית מכשיר לשימוש בסמים ("באנג"). בחקירתו שיתף המערער פעולה באופן חלקי בלבד; הוא נחקר בגין חשדות לסחר, גידול, שימוש והחזקת סמים מסוכנים. כבר בתגובתו הראשונית למעצרו הוא ציין, כי "כל הדברים שלי והסמים שלי ואין לשותף שלי קשר אליהן, אני מעשן ומגדל לצרכיי האישיים ולא מוכר סמים, אני לא עבריין". בחקירתו הוא הודה כי הסמים שייכים אליו ואינם שייכים לשותף שלו לבית. עם זאת, הוא שמר על זכות השתיקה בעיקר בנוגע לשתילי הסם שנמצאו בבית, וסירב לענות על חלק ניכר מהשאלות שנשאל, בנימוק כי התשובות עלולות להפלילו.

5. המחלוקת בין באי-כוח הצדדים, בערכאה קמא ובערעור בפניי, התמקדה בעיקר בשאלה אם מתקיימת עילת מעצר כנגד המערער, וכן בשאלה אם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופת מעצר. כמו-כן, נחלקו הצדדים בשאלה אם יש לראות את המערער כמי ששוחרר משירותו, אם לאו; זאת, שכן המערער התגייס לצה"ל בתאריך 08/02/04, והיה אמור לסיים את השירות בתאריך 30/01/07, אך בפועל, כנראה עקב מעצרו, הוא טרם השתחרר.

6. בהחלטתה של השופטת הנכבדה של בית הדין קמא צוין, בין היתר, כי:

"יש לצאת מנקודת הנחה כי הנאשם אמנם סיים את השירות הצבאי ברם, בשלב זה עילות המעצר של מסוכנות, כעולה מפרט האישום הראשון ושל החשש לפגיעה במשמעת הצבאית, במצטבר, מחייבות להאריך את מעצרו של הנאשם בתנאי מעצר סגור. עסקינן בחייל וותיק, אשר שירת בבסיס אימונים ומעורבותו, לכאורה, בעולם הסמים עמוקה.

בביתו של הנאשם נמצאה כמות רבה מאוד של שתילי קנאבוס, באופן המקים חזקה שלא לשימוש עצמי ובצוותא עם יתר העבירות בכתב האישום, ניתן ללמוד על היכרות מעמיקה של הנאשם עם עולם הסמים, באופן המקים מסוכנות ובשלב זה, כאשר הנאשם משוחרר מצה"ל, מזה ימים ספורים בלבד, גם חשש לפגיעה במשמעת הצבאית, אשר עשויה להיגרם עם שחרורו ממעצר סגור.

בשלב זה, יש לקצוב את מעצרו הסגור של הנאשם בשלושה שבועות נוספים ובהמשך, במידה שמשפטו לא יסתיים, ניתן יהיה להעריך מחדש את משקלן של עילות המעצר, בשים לב למשך ההליכים".

7. לדעת הסניגור המלומד, שגה בית הדין המחוזי בכך שהורה על המשך מעצרו הממשי של המערער, וכן בכך שלא ייחס את המשקל הראוי לעובדה כי העורר סיים שירותו בצה"ל ואינו עתיד לחזור ליחידתו או לשירות. לטעמו של הסניגור, אין קיימת חזקת מסוכנות במקרה דנא, ומכל מקום אין עילת מסוכנות ואין גם עילת מעצר של פגיעה במשמעת הצבא. על כן, עתר הסניגור לשחרר את המערער כליל מן המעצר; ולחלופין, להסתפק בחלופת מעצר, של מעצר-בית בבית הוריו.

8. מנגד, עתרה באת-כוחה המלומדת של התביעה הצבאית שלא אתערב בהחלטת הערכאה קמא. לדעת התובעת, קיימות ראיות לכאורה ומתקיימות עילות המעצר של מסוכנות ושל הפגיעה במשמעת הצבא, ואין מקום להסתפק בחלופת מעצר.

9. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הרלוונטיים, החלטתי שלא להתערב בהחלטת בית הדין המחוזי.

כזכור, אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. ואכן, קיימות ראיות לכאורה למכביר.

כמו-כן, מתקיימת בענייננו בעיקר עילת המעצר של מסוכנות, כפי שיוטעם להלן.

אקדים ואציין, כי לאור העובדה כי המערער היה אמור לסיים את שירותו הצבאי, ולאור קיומה של עילת המסוכנות, אין מקום להתייחס לעילת המעצר הצבאית של הפגיעה במשמעת, אשר ספק אם היא מתקיימת במקרה דנא, לאחר סיום שירותו של המערער; ומכל מקום, כידוע, ככלל, למעט מקרים חריגים, לאחר השחרור מן השירות מתקהה עוצמתה של עילת המעצר הצבאית, עד כי אין בה כדי להצדיק מעצר.

על-פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו-1996 ("חוק המעצרים"), עבירות לפי פקודת הסמים, למעט שימוש בסם או החזקת סם לשימוש עצמי, מקימות חזקת מסוכנות. עם זאת, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה.

כמו כן, כידוע, חובה לבחון בכל מקרה אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר.