ערעור על בטלות הסכם גירושין

השופט דני צרפתי;

בערעור שבכותרת מלינה המערערת כנגד שני פסקי דין שניתנו ע"י בימ"ש לענייני משפחה בטבריה, (כב' השופטת ורד רקנטי – רוסהר).

פסקיו של בימ"ש קמא

1. בפסק הדין הראשון, תמ"ש 43723-03-14 מיום 18/10/16 (להלן: "פסק הדין הראשון"), קיבל בימ"ש קמא את תביעת המשיב להצהיר על בטלות הסכם הגירושין אשר נערך בין הצדדים ונחתם ב- 10/94, בהיותו הסכם למראית עין (להלן: "הסכם הגירושין").

2. על פי האמור בוטלו כל התמורות אשר לכאורה הועברו מכח הסכם הגירושין, לרבות העברת זכויות המשיב (מחצית) בבית המגורים המשותף, תוך הצהרה כי הזכויות בבית המגורים על מטלטליו ודמי השכירות שנתקבלו מהשכרתו, הכל כפי שנצברו והיו ערב מועד הקרע, שייכים לצדדים בחלקים שווים.

עוד וכפועל יוצא מההכרעה, נדחתה תביעת המערערת לסילוק ידו של המשיב מבית המגורים ולתשלום דמי שימוש ראויים.

3. פסק הדין הראשון מנגד, דחה תביעות נוספות של המשיב לזכויות משותפות ברכב ובשני נכסי מקרקעין הרשומים על שם המערערת וכן נדחתה תביעתו לחייב את המערערת לשאת במחצית מחובותיו, לרבות על פי הסדר נושים שנקבע לו במסגרת הליכי פש"ר.

          תביעות אלו שנדחו אינן עוד מענין ערעורנו.

4. לאור התוצאה וכביטוי למורת רוחו של בימ"ש קמא מחוסר תום ליבם של שני הצדדים, לרבות השימוש לרעה שעשו הם בהליכי משפט, חויב כל אחד מהצדדים בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

5. פסק הדין השני, תמ"ש 2158-11-13 מיום 25/10/2016 (להלן: "פסק הדין השני") הכריע בתביעות מזונות ומדור לרבות מזונות עבר, אשר הגישה המערערת כנגד המשיב, ביחס לשני ילדיהם אשר היו למועד הגשת התביעות בני 17 ו – 21, בהתאמה.

6. חיוב המזונות והמדור נקבע ממועד הקרע (01/11), עפ"י הדין הרלבנטי החל (מדין צדקה ומכח חוק המזונות, בהתאמה לגילאי הילדים), תוך בחינת הכנסות והוצאות הצדדים וצרכי הילדים.