ערעור כנגד הכרעת הדין

השופטת ד' ביניש:

1. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער בעבירות של אינוס לפי סעיף 345)א()2(
לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 )להלן: "החוק" או "חוק העונשין"( ועשיית מעשים מגונים,
עבירה לפי סעיף 348)א( לחוק, בנסיבות המנויות בסעיף 345)א()2( לחוק, וגזר עליו עונש
של שבע שנות מאסר, מתוכן חמש שנים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על תנאי שלא יעבור בתוך
שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה על סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין. על הכרעת הדין
בלבד הוגש הערעור שלפנינו.

כתב האישום יחס למערער שני אישומים. האישום הראשון נסב על אירוע שארע ביום 16.4.98
ובמהלכו, לפי הנטען, ביצע המערער מעשי אינוס ומעשים מגונים במתלוננת א'. האישום
השני נסב על סדרה של מעשים שלפי הנטען היו מעשי אינוס ומעשים מגונים שביצע המערער
במתלוננת י' במהלך החודשים אוקטובר 1998 עד פברואר 1999. התשתית העובדתית לאישומים
מצויה בגירסאותיהן של שתי המתלוננות אשר בית המשפט קמא האמין להן; להלן נביא את
עיקרי העובדות העומדות בבסיס הרשעתו של המערער, כפי שהובאו בפסק-דינו של בית המשפט