ערעור אב בעניין חיובו במזונות ילדיו, בטענה, בין היתר, שהם אינם ילדיו

1. ביהמ"ש לענייני משפחה חייב את המערער בתשלום מזונות לשני ילדיו, המשיבים, שהם
בנו כיום כבן 17 שנים )יליד 13.6.82( ובתו כיום כבת 21, בוגרת )ילידת 20.5.78(.
התביעות עצמן הוגשו לפני 3 שנים, משמע הנער היה כבן 14 והנערה כבת 18.

הסכומיס שבהם חוייב האב לשלם הם 645 ש"ח לחודש לבן בתוספת קצבת הילדים, החל
מ1.9.97, ולתקופה הקודמת לכך, מיום הגשת התביעה, ב- 16.10.96, החיוב החודשי הוא 850
ש"ח לחודש.

לבת חוייב האב לשלם 850 ש"ח לחודש, אולם זאת רק למשך 6 חודשים, שכן הקדימה להינשא
כבר בגיל 18, והמזונות הם לתקופת הלימודים בביה"ס התיכון בכיתה י"ב.

על פס"ד זה מערער האב.

2. נימוקי הערעור הם בעיקרם שלושה :

א. הילדים אינם ילדי המערער.

ב. הבת היא בוגרת, אין סיבה שלא תעבוד ואין הצדקה שהאב חויב במזונות כשעברה את גיל
18.

ג. הבן תלמיד ישיבה ואין לו אותן הוצאות כפי שביהמ"ש פסק לו כמזונות.

3. הרבה זמן ומאמצים הקדיש ב"כ המערער לשאלת האבהות, וחבל שכך עשה.

טענה זו פסולה מבחינה משפטית ומבחינה מוסרית, בצורה המוחלטת ביותר.

כל השנים גדלו שני הילדים בבית האב, הוא זה שפרנס אותם, הוא וה שנתן להם את שמו,
ורשמם בתעודת הזהות כילדיו, הוא ליווה אותס בכל האירועים במהלך חייהם ורק בשנים