פסק-דין 7575-12

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר), בפש"ר 2059/04, מיום 27.6.2012.

           עניינו של הערעור הוא בהתנגדותו של המערער, שהינו אחד הנושים של המשיב 1 – חנן זלצמן (להלן: זלצמן), לאישורה החלקי של תביעת חוב שהגיש המשיב 5 – בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק), נגד זלצמן.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 17.10.2004, הגיש זלצמן בקשה לכינוס נכסיו, וביום 14.6.2005 נעתר בית המשפט לבקשה, והחליט ליתן צו לכינוס הנכסים, כאשר המשיב 3 מונה למנהל מיוחד. בהמשך לכך, ביום 23.4.2006, הוכרז זלצמן כפושט רגל והמשיבים 4-3 מונו לנאמנים על נכסיו (המשיבים 4-3 להלן: הנאמנים).

3.       תביעת החוב שהגיש הבנק לנאמנים, מבוססת על תביעה כספית שהגיש בשנת 1989, לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 2058/89), נגד חברת ג'י אם מתכת ואלקטרוניקה 1986 בע"מ (להלן: ג'י אם מתכות), ונגד זלצמן ואליהו חייבי (להלן: חייבי), שהיו בעלי מניות בג'י אם מתכות. לאחר דין ודברים בין הצדדים, הסתיים הליך זה בהסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 21.11.1989.

           כחלק מהסכם הפשרה, צורפו להליך בבית המשפט המחוזי שתי חברות נוספות שהיו בשליטת חייבי וזלצמן – חברת קרופיל בע"מ (להלן: קרופיל) וחברת אירם בע"מ (להלן: אירם; כל חמשת המשיבים בת"א 2058/89 יכונו להלן: המשיבים בת"א  2058/89 או המשיבים). בהסכם הפשרה נקבע, כי המשיבים בת"א 2058/89 ישלמו לבנק את יתרות החובה בחשבונות העובר ושב שלהם; יחזירו הלוואות שנטלו; וישיבו לבנק כספים ששולמו על-ידיו בגין ערבויות שנתן למשיבים. לטענת הבנק, במועד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א 2058/89, סכומים אלו הגיעו לכדי 1,682,956 ש"ח. לענייננו חשוב לציין, כי בהסכם הפשרה נקבע, שחבותם של המשיבים תהא "כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד".

4.       בהתאם להסכם הפשרה, פעל הבנק לגביית חובותיהם של המשיבים בת"א 2058/89, ובמסגרת זו מומשו בטוחות רבות שהיו לבנק על נכסיהם של המשיבים. משמאמצי הגבייה של הבנק לא הביאו לתשלום מלוא החוב, פתח הבנק, ביום 24.9.1992, בהליך הוצאה לפועל לגביית יתרת החוב. ואולם, הליכי ההוצאה לפועל לא נשאו פרי, וחובם של המשיבים החל לצבור ריבית פיגורים.