עריית י-ם נ' שלמה כ הן

פסק דין

פסק דין זה עניינו שכר טרחה שדורשת עיריית ירושלים בגין התביעה נשוא תיק זה (לשעבר ת"א 708576/04).

העובדות

ביום 29.8.04 הגישה העירייה תביעה כספית נגד הנתבע בשל אי תשלום חוב ארנונה בסכום של 357,396 ₪ בגין נכס המוחזק בידו.

משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן ניתן ביום 27.2.05 פסק דין כנגד הנתבע לפיו חויב הנתבע לשלם לתובעת את קרן חוב הארנונה וכן שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

ביום 27.2.07, במסגרת מבצע "מסים ומסיימים" שקיימה התובעת הגיע הנתבע למשרדי התובעת וחתם עמה על הסכם אשר במסגרתו סילק את חוב הארנונה החל על הנכס.

ביום 29.5.08 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין. ביום 24.6.08 הוגשה על ידו גם בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

בבקשות נטען כי כתב התביעה לא הומצא לנתבע קודם שניתן נגדו פסק הדין וכי במסגרת המבצע "מסים ומסיימים" הגיע הנתבע להסדר תשלומים עם התובעת שבמסגרתו סולק חובו ולכן אין התובעת זכאית להיפרע ממנו כספים כלשהם, לרבות הוצאות ושכ"ט עו"ד.

התובעת התנגדה לבקשות.

בשלב זה לא הייתה עוד מחלוקת בין הצדדים על כך שכתב התביעה לא הומצא לנתבע עובר למתן פסק הדין.

לא הייתה גם מחלוקת על כך שביום 24.5.06, כאשר ביקר במשרדי ב"כ התובעת לצורך הסדרת חוב אחר לעירייה, חתם הנתבע על אישור קבלת האזהרה בהוצאה לפועל בגין פסק הדין, אולם את פסק הדין עצמו הוא לא קיבל.

עיקר המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלה האם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד והאם יש מקום להארכת המועד.

בקשת התובע התקבלה ופסק הדין בוטל (החלטה מיום 5.1.09).

בר"ע שהוגשה על ההחלטה להאריך את המועד להגשת הבקשה ולבטל פסק הדין נדחתה (בר"ע 834/09).

מששילם הנתבע את חובו לעירייה, ועל כך אין מחלוקת, דין התביעה להדחות.

משבוטל פסק הדין בוטל גם החיוב בהוצאות אשר היה כלול בו.

המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא, אפוא, האם יש מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בגין הגשת תביעה זו.

משה לוי, מנהל אגף הגבייה והשומה של עיריית ירושלים נתן עדות מטעם התובעת. הנתבע העיד בעצמו.

האם זכאית התובעת להוצאות ושכר טרחת עורך דין

לטענת התובעת יש לחייב את הנתבע לשלם לה את הוצאות המשפט בהן נשאה, והם: