עקל נ' יעקובי

פסק דין

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 8.11.10 שבו היו מעורבים רכב התובע והמשאית של הנתבע.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1.תיקון לרכב 4,334 ₪

2.שכ"ט שמאי 500 ₪.

סה"כ 4,834 ₪.

לדברי התובע רכבו עמד במקום חניה חוקי כאשר התובע היה מחוץ לרכב. משאית הנתבע נסעה ברוורס ופגעה בחלק הקדמי של רכב התובע. בעת האירוע הנתבע מסר לו פרטים ואמר שהוא ישלם עבור התיקון, אולם כאשר התובע עמד על כך שיש לפנות למוסך מורשה הנתבע לא הסכים וטען שההשתתפות העצמית שלו גבוהה.

כאשר התובע פנה לשמאי ותקן את הרכב, הנתבע טען שהוא סוחט אותו וסירב לשלם.

גיסו של התובע, בן שרגא רפאל, היה עד לתאונה. התובע נכנס לחנות תבלינים כאשר העד נשאר בחוץ, וראה המשאית נוסעת אחורה. העד אשר שבעת האירוע הנתבע לקח על עצמיו אחריות ובקש לברר מה סכום הנזק.

2.גרסת הנתבע שונה: המשאית לא נסעה כלל בעת הארוע, ולא פגעה ברכב התובע אפילו פגיעה קלה. הוא ישב במשאית והעובד שלו הוריד סחורה.

פתאום התובע יוצא וצועק עליו והנתבע הוסיף " אני לא נסעתי רוורס... דובר בתביעה שקרית לחלוטין."

העובד של הנתבע, שי ציזינסקי טען תחילה שהנתבע חיכה לו שהוא הוריד סחורה: אבל אז המשיך תוך בלבול ומבוכה:

"בקיצור פגענו... הוא חיכה ואז פגע בנו מכונית... הנתבע לא נסע אחורה... אני לא ראיתי את הרכב של התובע נוסע". (עמ' 2 שורות 7-11).

העד התבלבל לגמרי ולא הצליח לסיים את מתן עדותו בצורה רגילה, אלא נאלץ להפסיק.

3.לאחר ששמעתי דברי בעלי הדין, ועיינתי במסמכי התיק החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1.כללית העדפתי גרסת התובע והעד מטעמו מעל עדותו של הנתבע והעד מטעמו.

(יש להצטער על כך שהנתבע בחר להעמיד את העובד שלו במצב כה מביך, כאשר נאלץ למעשה לשקר עבור מעבידו).

2.שוכנעתי גם שבעת האירוע הנתבע לקח על עצמו את האחריות לתאונה, אך כאשר גילה שדובר בתיקון של מספר אלפי שקלים עשה מאמץ להתחמק.

3.באשר לגובה הנזק:

דובר ברכב חדש (שנת ייצור 2010) ודוח השמאי ואופן התיקון מתיישבים עם מכה ממשאית כבדה בחלק קדמי של רכב התובע.