עקילי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט פ"ת (כב' השופטת וישקין) מיום 25/10/09, בתיק ת"ד 1178/08 במסגרתו הורשע המערער בעבירות שעניינן אי ציות לאור אדום ברמזור,תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961, נהיגה בקלות ראש סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה נוסח חדש תשכ"א 1961, גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה.

העונש שגזר בימ"ש קמא, קנס בסך 1200 ₪, פסילה בפועל בת 6 חודשים, פסילה על תנאי בת חודשיים למשך 3 שנים.

לטענת ב"כ המערער, טעה בימ"ש בהרשעתו את המערער, נימוקי הכרעת הדין אינם מבוססים, מתעלמים מעובדות ועדויות העומדות לטובת המערער ותומכות בגרסתו, לא היה מקום לבסס הכרעת הדין על עדות העד הניטראלי משום שהעד היה עסוק בלהדליק סיגריה וראשו היה מוטה כלפי מטה, מה גם שעד זה העיד כי התחיל לנסוע בצהוב באיטיות ועל כן, היה על ביהמ"ש להגיע למסקנה כי הנהג המעורב שהקדים אותו ב-2 מטר היה חייב לנסוע באדום שכן אותו צהוב היה למשך 3 שניות על פי תוכנית הרמזורים.

עוד נטען כי תוכנית הרמזורים שובשה ע"י הבוחן,הוגשה לתקופה הקודמת ב-3 שנים למועד אירוע התאונה, טעה בימ"ש כשהאשים המערער בחבלה של ממש, העד המשיך לאחר התאונה לעבודתו, לא צורפו מסמכים רפואיים ועל כן יש לזכות את המערער.

באת כח המשיבה מבקשת לא להתערב בהכרעת הדין וכן לא להתערב בעונש שגזר בימ"ש קמא.

לגופו של עניין, דין הערעור להידחות:

1. בימ"ש קמא ניתח העדויות שהוצגו בפניו, הן את עדות המערער, עדות המעורב שלשניהם אינטרס ברור בתוצאות הדיון ועל כן מצא בימ"ש לבחון עדויותיהם במשני זהירות.

עד תביעה 1 הוא העד הניטראלי שעמד בסמוך לרכב המעורב בהמתנה בחילוף האור ברמזור. עד זה מעיד במפורש בעמ' 4 לפרו' שו' 16 "נסענו באור ירוק מלא שהוא התחיל לנסוע הוא התחיל לנסוע באור ירוק מלא" .

ובהמשך באותו עמוד שו' 23 "הדלקתי את הסיגריה עוד שהייתי בעצירה באור אדום ובשביל זה התעכבתי בגלל הסיגריה והוא הקדים אותי ב-2 מטר זה הכל, העיניים שלי גם על הסיגריה וגם על הרמזור".

בימ"ש קמא מצא את עדותו עומדת במבחן ההיגיון והסבירות ולא מצא בגרסתו פגמים מהותיים הפוגמים במהימנות העדות, ומצא בימ"ש ליתן בעדות זו אמון מלא.

ערכאת הערעור לא מתערבת בממצאי מהימנות אלא במקרים נדירים, חריגים ויוצאי דופן, מקרה זה אינו נמנה עליהם.

לעדות זו מתווספת עדותו של הבוחן, לעניין תוכנית הרמזורים, אין צורך בהיותו של הבוחן במקום התאונה, כדי לקבוע מי משני המעורבים חצה קו העצירה באור אדום. תוכנית הרמזורים, עדות הבוחן ועדות העד הניטראלי מביאה למסקנה כי המערער חצה הצומת באור אדום.

2. לעניין החבלה של ממש,מוצא ביהמ"ש לציין במפורש ברישא להכרעת הדין סעיף 4 כי במהלך שמיעת העדויות הורה בימ"ש לנאשם לכוון הגנתו גם בפני אישום של חבלה של ממש, סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

החבלה הוכחה בעדות עד תביעה 2 ובאמצעות התעודה הרפואית "מיפוי עצמות פלנרי" ולא ניסתר ע"י המערער הקשר הסיבתי בין הצלעות השבורות שהובחנו במיפוי עצמות לבין התאונה.

נוכח כך, בדין הרשיע בימ"ש קמא המערער בעבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

3. ולעניין העונש, בעברו של המערער הרשעות תעבורה קודמות 11 במספר.

ותק נהיגה מאז שנת 2002. בין היתר הרשעות בעבירות מהירות, קיומה של חובת פסילה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה וסעיף 62(2) לפקודת התעבורה אני מוצאת העונש הנגזר על המערער, הולם וראוי ואין בדעתי להתערב בו.

הערעור נדחה.

ניתן והודע היום, ‏י"ד אדר תש"ע 28.2.10, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: