עקביה נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהושתה על המבקש למשך 30 יום בתאריך 30.10.09 בגין עבירה של נהיגה בשכרות.

ב"כ המבקש עתר לביטול הפסילה המנהלית וטען כי לא קיימת מסוכנות בהמשך נהיגתו של המבקש שכן המבקש אדם נורמטיבי, נהג ותיק בעל עבר תעבורתי תקין, ובדיקת מאפיינים שנערכה לו היתה תקינה. לטענתו, העילה בגינה החליט קצין המשטרה להטיל צו פסילה מנהלית אינה מצביעה על מסוכנות שכן האישום לכשעצמו בעבירה של נהיגה בשכרות אינו מצביע על מסוכנות. ב"כ המבקש טען להעדר ראיות לכאורה עקב ליקויים במכשיר הינשוף עקב מספר הפעמים הרב שהתבקש המבקש לנשוף והתוצאות השגויות שהתקבלו וכן טעויות ברישום הזמנים. ב"כ המבקש הוסיף כי המבקש לא קבל לידיו כתב אישום טרם השימוע או לאחריו והדבר מביא לביטול מעיקרו של צו הפסילה.

ב"כ המשיבה טען לקיומן של ראיות לכאורה ולמסוכנות והגיש לעיון בית המשפט את תיק החקירה.

לאחר שבחנתי את חומר החקירה שהוגש לעיוני ושמעתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי קיימת תשתית של ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש וכן שוכנעתי כי המשך נהיגתו יהווה סיכון לביטחון הציבור.

ואלה נימוקי ההחלטה:

מצאתי קיומה של תשתית של ראיות לכאורה אשר הוכחתה יהיה בה כדי להביא להרשעת המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות. על פי בדיקת נשיפה שנערכה למבקש בשעה 0406 התקבלה תוצאה של 445 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, תוצאה המעידה על היותו של הנאשם שיכור.

אמנם בדו"ח הזמנה לדין נרשמה השעה 0420 כשעת ביצוע העבירה אך מתוך חומר הראיות עולה כי השעה בה נצפה המבקש נוהג היתה 0300 לערך. לפיכך, נראה לכאורה כי מדובר בטעות טכנית ברישום שעת ביצוע העבירה על גבי הדו"ח.

בתיק מספר פלטים של בדיקות נשיפה שנערכו למבקש כאשר בבדיקה האחרונה התקבלה תוצאה של מדידה תקינה ואילו ארבעת הבדיקות הקודמות שנערכו למבקש החל מהשעה 0333 כשלו עקב מדידה לא תקינה – נשיפה אסורה ופער מעל 10% בין שתי הנשיפות.

כתב האישום הוגש נגד האישום על פי תוצאת המדידה התקינה אשר לכאורה עומדת בדרישות החוק ומהווה ראיה לכאורה לכך שהמבקש שיכור.

בדיקת מאפיינים שנערכה למבקש אמנם לא העלתה ממצאים המצביעים על היותו של המבקש נתון תחת השפעת אלכוהול אך המבקש הודה בכך ששתה בירה שעתיים לפני הנהיגה ומפיו נדף ריח אלכוהול.

בהתאם לפקודת התעבורה נקבעת עבירה של נהיגה בשכרות על פי מידת אלכוהול בגוף שהתקבלה בבדיקת נשיפה או בדיקת דם ולפיכך, העדר מאפיינים של השפעת אלכוהול או תחושה סובייקטיבית של נהג כי אינו שיכור אינה מאיינת את תוצאת הבדיקה האובייקטיבית המתבצעת באמצעות מכשיר מדעי.

טענותיו של ב"כ המבקש באשר לבעיות ראייתיות הנובעות מטעויות ברישום השעות במסמכי התביעה וליקויים בבדיקות הנשיפה מקומן להיבחן במהלך ניהול ההוכחות בתיק, אך אינן פוגמות בכך שקיימות ראיות לכאורה אשר אם יוכחו יביאו להרשעת המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות.

בבש"פ 6595/08 מיכאל יעקובסון נ' מדינת ישראל נפסק על ידי כבוד השופט י' דנציגר :

" ... בשלב זה של הדיון אינני נדרש למידת מהימנותן של הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר, אלא רק לאמת כי הן קיימות וכי במידה ותתבררנה כנכונות, יש בכוחן לבסס את אשמתו של העורר. כפי שפורט לעיל בסעיף 22 לעיל, ראיות לכאורה כאמור קיימות. כפי שצויין לעיל יש לשקול לחובת העורר גם את העובדה כי בדיקת מכשיר הינשוף שנערכה לו העלתה תוצאה גבוהה באופן משמעותי אף ממקדם הביטחון שנקבע שיש לקחת בעניין עוזרי, עובדה שגם היא כשלעצמה מהווה ראיה לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ".

טענת המבקש כי אי מסירת כתב אישום לידי המבקש פוגמת בצו הפסילה נדחית על ידי שכן סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה מקנה סמכות לקצין משטרה לפסול נהג פסילה מנהלית אם יש לו "יסוד להניח כי יוגש כתב אישום " בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית, עליה נמנית עבירת נהיגה בשכרות. הגשת כתב אישום טרם הוצאת צו פסילה מנהלית אינה תנאי לפסילה.

אני דוחה את טענת ב"כ המבקש בדבר אכיפה סלקטיבית של עבירות שכרות. המשטרה אכן שמה דגש על אכיפת עבירות שכרות אך נובע הדבר מחומרת העבירה והמסוכנות הרבה הטמונה בה לציבור המשתמשים בדרך ועל כן איני מוצאת בכך כל פגם, אלא להיפך.

כבוד השופטת נאור התייחסה בבש"פ 8635/08 בוריס בלנקין נ' מדינת ישראל,לטענה בדבר החמרת יתר בבתי המשפט לתעבורה תל אביב לעומת בתי משפט אחרים בהתייחסותם להארכת תקופת פסילה מנהלית בעבירות של נהיגה בשכרות, ואמרה:

"אם בתי המשפט בת"א-יפו מחמירים בעניין נהיגה בשכרות יותר מבתי משפט אחרים כפי שנטען בהודעת בערר - תבוא עליהם הברכה".

שוכנעתי בקיומה של מסוכנות בהמשך נהיגתו של המבקש הנמדדת באמצעות שני מקורות .