עפר נ' סופר ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברכבו של התובע.

ביום 5.2.2010 בשעה 22:00 או בסמוך לכך, פגע התובע בחלקו הימני, הקדמי של רכב הנתבע, כאשר התובע בנסיעה בשדרות בן גוריון ברמת גן בעוד הנתבע 1 מנסה להשתלב לאחר שהגיע משמאל, מרחוב ריינס.

לטענת התובע, כאשר הגיע נתבע 1 ברכבו וניסה להשתלב בנתיב הנסיעה, בלט הנתבע ברכבו באופן אשר חסם את נתיב נסיעתו של התובע. באותה עת מעבר לשעה המאוחרת היה הכביש חלק, כך שהתובע, לטענתו, לא יכול היה לעבור ולהמשיך בנסיעה. במצב זה נאלץ התובע לבלום אך לנוכח תנאי הדרך החליק ופגע ברכבו של הנתבע 1. הפגיעה גרמה לנזק לכל אורך הדופן השמאלית של רכב התובע אך לנוכח הפגיעה בפגוש רכבו של הנתבע 1, לא נגרם נזק לרכבו של הנתבע 1. התובע טוען איפא כי הנתבע 1 הוא האחראי לנזקיו ואלו מסתכמים בסך של 7,544 ₪.

הנתבע מצידו, מאשר שניסה להשתלב ברחוב בן גוריון כאשר הוא מגיע לרחוב ריינס אך טוען כי האחריות הבלעדית לפגיעה הינה של התובע. לטענת הנתבע 1, כאשר ניסה להשתלב בדרך בן גוריון, תנאי הדרך חייבו עצירה מלאה בין הנתיבים ומתן זכות קדימה לרכבים המגיעים מימין, בהמשך הנסיעה בדרך בן גוריון. במצב זה, טוען הנתבע 1 חלפו על פניו בעודו בעצירה מלאה הן אופנוע והן רכב נוסף כאשר שניהם עוברים ללא קושי בנתיב הנותר פתוח. התובע מאידך, לא עבר בנתיב הפתוח ופגע ברכבו של הנתבע 1. לפיכך, טוענים הנתבעים הרי שהאחריות המלאה לפגיעה הינה אחריותו של התובע.

בדיון אשר התקיים בפניי, העידו התובע והנתבע 1 ומסרו את גרסתם לתאונה. במהלך עדותו, אישר התובע כי יש ראות מלאה של הצומת בה ארעה הפגיעה לפחות החל מהמקום בו עצר בעצירה מלאה ברמזור, במרחק של 100 מ' ממקום הפגיעה. עוד הגיש התובע במהלך עדותו צילום הכולל הדמיה של מקום עצירת רכבו של הנתבע 1 בעת הפגיעה ואשר ממנה ניתן להיווכח כי הנתבע 1 למעשה, חסם את נתיב נסיעתו של התובע.

בנוסף לנתבע 1 העידה גם עדה מטעמו, היא גם אחותו, אשר היתה ברכב בעת הפגיעה. הן הנתבע 1 והן העדה מטעמו חזרו על הטענה לפיה ארעה הפגיעה כאשר הנתבע 1 בעצירה מוחלטת.

אין למעשה מחלוקת כי לתובע היתה ראות מלאה של הצומת בה ארעה הפגיעה כך שיכול היה בנקל להבחין ברכבו של הנתבע 1 מרחק רב טרם הפגיעה. במצב זה, אני סבור, כי החובה לנסוע בזהירות ולבחון את תנאי הכניסה לצומת כאשר הנתבע 1 עומד ברכבו ומנסה להשתלב בתנועה היתה מוטלת על התובע. בעדותו, טען התובע כי אפשר והנתבע 1 לא היה בעצירה מוחלטת אולם טענה שכזו לא נטענה בכתב התביעה ואף איננה מתיישבת עם העדויות אשר הוצגו בפניי. זאת ועוד, ההדמיה אשר הציג התובע במהלך עדותו ואשר לפיה נראה רכבו של הנתבע חוסם כמעט לחלוטין את נתיב הנסיעה, עומדת בסתירה ברורה להדמיה אשר הציג התובע עצמו במצורף לכתב התביעה, ואשר לפיה היקף הבליטה של רכב הנתבע 1 קטן בהרבה. גם עדותו של הנתבע 1 שלפיה טרם הפגיעה חלף על פניו רכב נוסף, עדות הנתמכת בעדות העדה מטעמו ואשר לא נסתרה על ידי התובע מקובלת עלי ומאשררת את מסקנתי לפיה, התובע יכול היה לעבור כפי שעבר הרכב לפניו ובלא כל פגיעה בנתבע 1.

מושכלות יסוד של דיני הראיות המה כי המוציא מחברו עליו הראיה. לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל ולא שכנע אותי כי הנתבע הוא האחראי לפגיעה אלא שנסיבות העניין מראות, כי דווקא התובע הוא זה שנסע בחוסר זהירות ובצורה שאינה מתאימה לתנאי הדרך שלפניו, הוא זה שלא הבחין מבעוד מועד ברכב הנתבע למרות שגם לשיטתו היה יכול להבחין בו כבר ממרחק רב ולפיכך, הוא זה האחראי לפגיעה. בנסיבות אלו, אין מקום גם לדיון בנזקי התובע.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה.

התובע ישא בהוצאות הנתבע 1 בסך של 250 ₪. מאחר והנתבעת 2 בחרה להצטרף להליך מיוזמתה אין צו להוצאות ביחס לנתבעת 2.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ט"ז אב תש"ע, 27/07/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: דנה מולא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: