עפיפי נ' שר הפנים ואח'

פסק דין

1.לבית משפט זה הוגשה ביום 28.2.2013 העתירה שבכותרת. עיקרה להורות למשיבים להיעתר לבקשתה של העותרת להתאזרחות. נטען בעתירה שחרף הגשת הבקשות בנדון על ידי העותרת, עוד מיום 2.11.2011, בקשותיה של העותרת נותרות ללא מענה ובשיחה בעל פה אף נמסר לפי האמור בעתירה, שרק בסוף 2013 יתקבל מענה בנדון (סעיף 19 לעתירה).

2.בבקשה שהגישו המשיבים לסילוק העתירה על הסף נטען שבית משפט זה נעדר סמכות עניינת לדון בה שכן הבקשה שהוגשה למשיבים היא על פי סעיף 5 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952; וכאשר עתירה נגד החלטה לפי סעיף זה אינה מנויה בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000.

3.בתגובת העותרת לבקשה לסילוק על הסף לא חלקה העותרת על כך שהבקשה לקבלת אזרחות היא על פי סעיף 5 לחוק האזרחות. אלא שהיא הוסיפה וטענה שעניינה נוגע גם לסעיף 7 לחוק האזרחות. עוד נטען, שנוכח העיכוב הממושך בקבלת החלטתה בעניינה של העותרת יש לדון בהליך לגופו; ולחלופין, להורות על העברת העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.

4.לאחר עיון בחומר שלפניי ובעמדות הצדדים לענין הסילוק על הסף, מסקנתי היא כי יש להיעתר לבקשה לסילוק על הסף וזאת מפאת חוסר סמכות עניינית. אכן, סמכותו של בית משפט זה מכוח חוק בתי משפט לעניינים מנהליים גדורה בסעיף 5 לחוק ובאופן ספציפי לענייננו, בסעיף 5.1 לחוק ובפרט 12 לתוספת הראשונה לו. פרט אחרון זה, מגדיר את סמכותו העניינית של בית משפט זה להחלטות של רשות "לפי חוקים אלה", כאשר בכל הקשור לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, תחומה סמכותו של בית משפט זה לסעיף 7 לחוק האזרחות. עיון בחומר שצורף לעתירה, מראה שאכן הבקשה שהגישה העותרת למשיב עוד ביום 2.11.2010 היתה בקשה להתאזרחות לפי סעיף 5 לחוק ההתאזרחות. זהו גם העוגן הנורמטיבי שעליו נסמכת העתירה עצמה בטיעון שבה (סעיף 5 לעתירה). יצויין עוד שגם הבקשה הנוספת שהוגשה ביום 14.11.2010 היתה בקשה להתאזרחות לפי סעיף 5 לחוק האזרחות. כך הדבר גם בפניות נוספות שצורפו לעתירה (מיום 9.9.2012; מיום 10.12.2012; ומיום 6.1.2013). בנסיבות אלה, ומשזה בסיס האזרחות הנטען, אכן הדין עם המשיבים במובן זה שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה. ויודגש, שהנטען בסעיף 3 בתגובת העותרת לבקשה לסילוק על הסף, ולפיו בעלה של העותרת הוא אזרח ישראלי ולפיכך היא זכאית להתאזרח – וממילא הטענה המשתמעת ולפיה זכאותה של העותרת צומחת לה מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות – לא נטענה כאמור לעיל במסגרת הבקשות השונות שהגישה העותרת וממילא נראה שלא היה מיצוי הליכים בעניין זה קודם לפניה לבית משפט זה ובנגזרת זו של ההליך שיכול והיתה בסמכותו העניינית.

5.מטעמים אלה מסולקת העתירה על הסף, ומבלי שיהא באמור לעיל משום הבעת עמדה לגופה. אין גם מקום להעברת ההליך לבית המשפט הגבוה לצדק בהתאם לפסיקה שבנדון (ראו: רע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת (6.5.2005)). האגרה תושב לעותרת בניכוי הסכום הקבוע בתקנות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: