עפאף חוסין נ' חוש

פסק דין

בפניי תביעה שעניינה בקשה לצו מניעה קבוע ופיצוי כספי.

לטענת התובעת חסם הנתבע את מחצית דרך הגישה למגרש בבעלותה בחלקת אדמה הידועה כגוש 17566 חלקה 3 מאדמות כפר מנדא, דבר שגרם לה בין השאר להוצאות כספיות (להלן: "שביל הגישה למגרש").

הנתבע דודה של התובעת מצד אמה הכחיש מכל וכל את טענות התובעת לחסימת דרך הגישה וראה בפנייתה של התובעת לביהמ"ש משום ניסיון "להתלבש" עליו (כהגדרתו בעדותו בביהמ"ש ביום 2.3.14) ותוך כוונה להוציא ממנו כספים שלא כדין.

מכל מקום, אין חולק שכיום דרך הגישה פתוחה ולכן התייתרה מלאכתו של ביהמ"ש במתן סעד של צו קבוע האוסר על סגירת שביל הגישה למגרש.

בנסיבות שכאלה ניתן היה לצפות שהתיק יסתיים והתביעה תמחק, אך התובעת עמדה על שיפוי בגין הוצאות שנגרמו לה לטענתה בגין סגירת אותו שביל גישה ע"י הנתבע.

לאור העובדה שמרבית המחלוקת הוסרה, הציע ביהמ"ש לצדדים לסיים את התיק ע"י קדם משפט מורחב שישמש דיון סופי במהלכו ישמע את התובעת והנתבע בקצרה ולאחר מכן יינתן פס"ד והצדדים הסכימו לכך לאחר הגשת תצהירים מפורטים ומסמכים.

במהלך הדיון הגישו הצדדים לעיוני תמונות ואפשרתי לבעלי הדין לעיין בתמונות אלה.

התובעת הגישה 2 תמונות (סומנו מ/1) הממחישות את העדר הגישה למגרש ואת הצורך לטענתה במילוי.

הנתבע מצידו הגיש 3 תמונות הממחישות את הנזקים שנגרמו לשטחים חקלאיים בבעלותו עקב פגיעה בצינור מטעם התובעת, שלא התחשבה בבנייתה במעבר צינור מים במקום, דבר שגרם להצפה (סומנו מ/2).

אני מורה למזכירות לסרוק תמונות אלה לתיק ביהמ"ש ומדובר בחלק מראיות הצדדים.

מכל מקום, בתחילת הישיבה חזרה בה התובעת מטענתה, כי חסימת הגישה גרמה לכך שנגרמו עיכובים בבנייה והקבלן המבצע "אחים זידאן לשיפוצים", דרש ממנה פיצוי של 20,000 ₪ עפ"י מכתב שצירפה לתצהירה מיום 28.1.13.

בתצהירו טען הנתבע, כי מדובר בזיוף והטעייה. מאחר והתובעת חזרה בה מטענה זו אינני נזקק לטענת הצדדים בהקשר זה, אך עלי לציין שהנתבע חזר על טענותיו בעדויותיו בפני מן הסתם ע"מ להמחיש, כי טענותיה של התובעת אינן נכונות.

משכך, התמקדה התובעת ב- 3 נזקים – נזק בשיעור של 7,000 ₪ לאור הצורך ביצירת שביל חלופי של גישה לאחר שזה נחסם ע"י הנתבע. מדובר בהזמנת עבודה ממוראד רוחי טאהא עבודות עפר והובלות, על כמות של 20 במחיר של 350 ₪ ליח'. הנתבע טען בתצהירו ועדותו, כי לא הוכח קשר סיבתי בין ההזמנה ובין המילוי של השביל החלופי, ומכל מקום מדובר בכמות של חומר בלתי סבירה לחלוטין וזהו חומר ששימש את התובעת לצורכי הבנייה (ואינו קשור לשביל הגישה).

התובעת טענה בנוסף לעלויות הכרוכות בייצוג משפטי שעלה לה 2,000 דולר + מע"מ וטענה בפניי, כי העולה על הדעת שתפנה לעו"ד ותהיה מוכנה לשלם סכום שכזה אם לא היה בטענותיה ממש? הנתבע מכל מקום טען, כי גם לו נגרמו עלויות משפטיות וכי שילם לעו"ד שלו 5,000 ₪ + מע"מ.

בנוסף טענה התובעת לעוגמת נפש שמבוססת על המתח הנפשי אליו נקלעה ואיומו הנתבע (לא הוגשה תלונה במשטרה) וצירפה בין השאר מסמך רפואי לתצהירה בו צוין בין השאר: "מזה חודש ימים ובצורה הדרגתית לדבריה עד שהחמיר בתק' האחרונה, מצב משפחתי שלוחץ עליה מצד קרוב משפחה שהגיע עד כדי איומים. בשל כך קיים אצלה מצב נפשי ירוד שהחל להשפיע על תפקודה היום-יומי הן בבית והן בעבודה. כמו כן, מתלוננת על כאבי ראש, קשיי נשימה וחולשה כללית עד חוסר הנאה בחיים".

הנתבע הכחיש מכל וכל טענות אלה.

בתצהירו הסביר הנתבע בסעיפים 6-7, כי אכן התובעת קיבלה היתר בנייה והתחילה לחפור בשטח שלה, אך התברר והתגלה, כי תוך כדי חפירה פוגעים בקו מים של האגודה (אגודת "אלג'מאעה" – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ). הנתבע צירף אישור האגודה האחראית והמחזיקה בקו המים והבהיר, כי האגודה הודיעה לתובעת, כי עליה להפסיק את החפירה עד שימצאו פתרון בהתערבות המועצה והוועדה לתכנון ובנייה. עוד הובהר לתובעת ,כי אין להציב כלונסאות על קו מים חיוני בחקלאות בכפר.

זאת ועוד, לטענת הנתבע כתוצאה מהפגיעה בקו המים, הוצפו שטחים חקלאים ונגרמו לו נזקים. בסעיף 14 לתצהירו צוין, כי נכנסו מים לשטח של 2000 מ"ר בבעלותו והיבול כולו התקלקל.

בעדותו בפני העריך את הנזק שנגרם לו עקב פגיעה ביבול בסכום של 25,000 ₪, לא הוגשה תביעה שכנגד וגם לא ניתן לו הסבר מספיק מדוע לא הוגשה תביעה שכנגד שכזו, אם אכן נגרמו נזקים בסדר גודל שכזה.