עפ"ת 9399-06-16 מדינת ישראל נ' זלקה איוב

1.בפני ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה (כב' השופטת רז) בתיק 238-06-14 – לפיה זוכה המשיב מביצוע עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, ותקנה 169ב לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.בדוח התנועה הרלבנטי (הזמנה לדין וכתב האישום) יוחס למשיב כי נהג ביום 21.5.14 שעה 01:42 בהיותו שיכור כשבדגימה שנערכה לו נמצא ריכוז של 750 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

במעמד מתן הדוח ציין המשיב כי היתה לו חתונה של קרוב משפחה, הוא שתה "חצי ויסקי וכל שתיה עולה לי לראש".

3.הטעם לזיכוי המשיב נעוץ באי התייצבות חלק מעדי התביעה (שוטרים) בישיבות ההוכחות שנקבעו ונדחו בשל אי התייצבותם של העדים כנ"ל:

ב-29.6.15, 17.11.15 ו-29.3.16, ובישיבת ההוכחות האחרונה התבקשו צווי הבאה ל-2 העדים שלא התייצבו למרות הדחיות הנ"ל – עדי בן יהודה (שלא זומן על ידי מזכירות בית המשפט, ועדן פנחס – שזומנה כדין, אך שוחחו עמה טלפונית).

בית המשפט לא נעתר לבקשה, הנאשם לא העיד, והדיון נדחה לסיכומים ליום 6.4.16.

הכרעת הדין ניתנה ב-21.4.16, ובה התייחס בית המשפט בהנמקותיו בין היתר לאי התייצבות העדים כנ"ל, כמו גם כי על פי הראיות שכן הובאו בפניו – התרשם גם מכשלים ראייתיים.

4.המערערת עותרת לביטול הכרעת הדין (המזכה) מחמת שגגה שנפלה בה לטעמה, ובנימוקיה ציינה כי:

א.בית המשפט לא נקט בדרכי פעולה שהיה בהם לרפא את הפגם הפרוצדוראלי שבאי התייצבות העדים – כצו הבאה, כפיית התייצבות, זימון עד לאלתר, פסיקת הוצאות, וכו'.

בכך הביא לזיכוי טכני של המשיב – במקום "חתירה לבירור האמת".

ב.העבירה בה הואשם המשיב היא כזו שלצידה אינטרס ציבורי מובהק – ולכן הצורך באכיפתה.