עפ"ת 7150-10-15 עבד אלחלים נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתו של בית משפט קמא (כבוד השופט אלכס אחטר) מיום 29/7/2015 לפיה, נדחתה בקשת המערער למתן ארכה להישפט בגין עבירת מהירות, כפי שיוחסה למערער בדו"ח מס' 90503446875.

ב"כ המערער סומך את ידיו על טענת המערער לפיה, הוא לא נהג ברכב ביום ביצוע העבירה, כנטען על ידי המשיבה. יתרה מזו, לא נודע לו על קיום הדו"ח מושא הליך זה ואף לא נתקבלה במענו הודעה או התראה כלשהי בנוגע לדו"ח זה. בהתאם לטיעוני המערער, רק לאחרונה נודע לו על קיום הדו"ח וזאת לאחר שקיבל הודעה בדבר תוספת פיגור בגין הקנס החל על העבירה.

אמנם, בבוא בית-משפט קמא לבדוק בקשה להארכת מועד להישפט, עליו לתור אחר קיומה של טענת הגנה מהותית וכן אחר הסיבה שעמדה בבסיס האיחור בהגשת הבקשה להישפט. יחד עם זאת, אין די בהעלאת טענת הגנה כאשר סיכויי הוכחתה ו/או אישושה הינם קלושים ונמוכים. הטענה, כי סיכויי ההגנה הינם גבוהים, אין בה לבדה, כאשר היא נעדרת כל משענת ו/או תמיכה ראייתית, ולו לכאורית או ראשונית, כדי להצדיק מתן ארכה, כמבוקש.

בענייננו, אין מקום ללכת שבי אחר תצהיר אשר הוגש אך במסגרת הודעת הערעור ולא הונח כלל על שולחנו של בית משפט קמא במסגרת הבקשה להארכת מועד להישפט. כן, עיתוי הגשת הבקשה אשר באה אל אוויר העולם לאחר שנודע למערער על סנקציות כלשהן בעקבות ההרשעה בעבירה מושא הליך זה, זועקת "דרשני".

בא כוחו של המערער ציין, כי הזכות להליך הוגן וראוי הינה אבן יסוד במשפט הפלילי; על רקע זה, אין לדון אדם בפלילים בהעדרו, זאת במיוחד כאשר ענין לנו במערער אשר לא ידע על קיום הדו"ח בעניינו.

לטעמי, בעניננו, זכות הגישה לערכאות לא נפגעה כלל; ברצותו, יכול היה המערער להגיש בקשה להישפט. אולם, הוא לא עשה זאת. אכן, בשלב כלשהו הוגשה בקשה מטעמו להארכת מועד להישפט, אולם, בקשה זו הוגשה באיחור רב.

מקום בו נשלחה ההודעה בדבר ביצוע עבירת קנס בדואר רשום למענו של המערער, קמה החזקה, בהתאם לתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974, כי דבר הדואר התקבל אצל המערער בחלוף 15 יום. ת/1 (אישור משלוח דבר דואר רשום למענו הרשמי של המערער) מצביע, כי הודעה כזו נשלחה למערער ואף נמסרה ליעדה.