לוי נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט נ' מהנא, סגן נשיא) מיום 10/10/2021 בתיק תת"ע 3303-06-21, בו הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) בפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961, והטיל עליו פסילה מלנהוג למשך שלושה חודשים, קנס בסך 1,200 ₪ ופסילה על תנאי.

עיקר הדיון בערעור נוגע למשמעותו של הביטוי "תושב ישראל" שבתקנה 567א בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (אזכור להלן של "תקנה" סתם, מתייחס לתקנות האמורות).

הרקע:

1.בעובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער נטען, כי ביום 2/8/2021 המערער נהג ברכב מנועי פרטי, על אף שמעולם לא היה מורשה לנהיגה.

2.המערער כפר בתשובתו לאישום בעובדה שלא היה מורשה לנהיגה. המערער טען, כי הוא לא "תושב ישראל", וכיוון שכך היה רשאי לנהוג באמצעות רישיון הנהיגה הזר שבידו, שניתן בארצות הברית.

הכרעת הדין של בית המשפט קמא:

3.בית המשפט קמא ציין בהכרעת דינו שמחלוקת הצדדים מתמקדת בשאלה האם המערער "תושב ישראל", כמשמעות הביטוי בתקנה 567א, אם לאו. הובהר, כי אם המערער "תושב ישראל", חלה בעניינו תקנה 567א, לפיה היה עליו להחזיק ברישיון נהיגה ישראלי, ולא היה די ברישיון הנהיגה הזר שבידו. לעומת זאת, אם המערער לא "תושב ישראל", חלה בעניינו תקנה 567, לפיה הוא היה רשאי לנהוג במועד האירוע על סמך רישיון הנהיגה הזר שברשותו.

4.בית המשפט קמא קבע, כי הראיות שהוגשו לפניו אינן מספיקות על מנת לקבוע ממצאים עובדתיים בשאלה שבמחלוקת. נקבע, כי הכרעה בשאלה האמורה מחייבת בחינה לא פשוטה, שלא ניתן לערוך אותה במסגרת דיון בבית המשפט לתעבורה בעת דיון הנוגע לרישיון נהיגה.

5.יחד עם זאת נקבע, כי המערער היה מחויב להחזיק ברישיון נהיגה ישראלי גם אם הוא לא "תושב ישראל". תקנה 567(א)(2)(ב), כך נקבע, מאפשרת למי שאינו תושב ישראל לנהוג כשברשותו רישיון נהיגה זר למשך תקופה של שלושה חודשים בלבד. כיוון שעד למועד האירוע המערער שהה בארץ פרק זמן ארוך יותר ולא החזיק רישיון נהיגה ישראלי, הוא הורשע בעבירה שיוחסה לו.

תמצית טענות הצדדים בערעור:

6.המערער טוען, כי קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה חלה בעניינו תקנה 567(א)(2)(ב), שגויה. לטענתו, התקנה הרלבנטית בעניינו היא תקנה 567(א)(2)(א), לפיה מי שאינו תושב ישראל רשאי לנהוג בישראל על סמך רישיון נהיגה זר במשך שנה.