עפ"ת 62721-09-14 עודה נ' מדינת ישראל

מהות ההליך

1.מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש' בנג'ו) מיום 14.7.2014 בתת"ע 191-07-14 ועל החלטתו מיום 31.8.2014 לדחות את בקשת המערער לביטול פסק הדין.

2.ביום 14.6.2014 נתפס המערער כשהוא נוהג ברכב בשעה 2:40 לפנות בוקר בשכרות, כשבדגימת אויר נשוף נמצא אצלו ריכוז אלכוהול של 340 מ"ג בליטר אויר נשוף. בנוסף, נהג המערער במועד הנ"ל כשתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע ביום 2.2.2009. המערער זומן להתייצב לדין ביום 14.7.2014.

3.במועד הדיון לא התייצב המערער ועל כן נידון בהעדרו והושת עליו עונש של 30 חודשי פסילה בפועל, קנס בסך 2,500 ₪ ופסילה על תנאי.

4.ביום 5.8.2014 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין, בה נטען כי סבתו הלכה לעולמה ביום 7.7.2014 וכי עקב האבל בו היה שרוי, שכח את מועד הדיון. המשיבה התנגדה לביטול פסק הדין ובהחלטתו מיום 31.8.2014 דחה בית משפט קמא את הבקשה בציינו כי פסק הדין ניתן שבוע לאחר מועד הפטירה וכי היה בידי המערער די זמן להודיע לביהמ"ש ולבקש דחיית הדיון. עוד נאמר כי שכחה, בלבול וכיוצ"ב אינם עילה לביטול פסק דין בייחוד שעה שלא הוכח חשש לעיוות דין.

טענות הצדדים

5.לטענת המערער שגה בית משפט קמא שעה שהרשיעו שלא בנוכחותו והטיל עליו עונש כבד וטעה משלא קיבל את בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. לדברי המערער הוא אינו מודה בעובדות כתב האישום ודחיית בקשתו לביטול פסק הדין סוגרת בפניו את האפשרות להוכיח טענותיו. לעניין העונש נטען כי כתבי אישום בגין ריכוז של אלכוהול ברמה כפי שנדגמה אצל המערער מסתיימים בהסדר הכולל פסילה לתקופה של פחות מ 12 חודשים. מכאן שהטלת פסילה למשך 30 חודשים מהווה עיוות דין המצדיק ביטול פסק הדין.

6.המשיבה טענה מצדה כי דין הערעור להידחות בהפנותה לכך שהמערער לא התייצב בתאריך הדיון ולא שלח איש מטעמו, לכן בצדק נשפט בהעדרו. לגבי הבקשה לביטול פסק הדין נאמר כי היה על המערער להוכיח כי היתה הצדקה להיעדרותו או לפרט טענות הגנה בצירוף תצהיר ואסמכתאות באופן שיבסס טענה לעיוות דין. נטל ההוכחה בהקשר זה מוטל על המערער. לשיטת המשיבה, העונש שהוטל היה סביר ומאוזן בשים לב לכך שלא מדובר רק בנהיגה בשכרות אלא במי שנהג ברכב כשרישיון הנהיגה שלו פקע לפני חמש שנים.

דיון והכרעה