עפ"ת 61444-02-15 גליק נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט נ' מהנא), בתת"ע 4025-05-14, מיום 28.1.15, בגדרו הורשע המערער בעבירה של אי ציות לאות שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), ונדון לתשלום קנס בסך 1,000 ש"ח, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, וזאת על תנאי למשך שנתיים. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין.

בפתח הדברים אציין, כי החלטתי לקבל את הערעור ולזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

רקע

בתאריך 24.4.14, בסמוך לשעה 09:45, נהג המערער ברכבו ברחוב חד סטרי לכיוון שער האשפות בירושלים. בהגיעו בסמוך לתמרור המורה "אין כניסה" נתקל בשוטר מג"ב (להלן: "שוטר מג"ב") אשר הסביר לו כי המשך הנסיעה אסור וכי עליו לבצע פניית פרסה ולחזור לכיוון ממנו הגיע. או אז, הגיע למקום שוטר נוסף (להלן: "השוטר"), ניגש לרכבו של המערער והורה לו לציית לאות שניתן לו, בכך שביקש ממנו לעזוב את המקום. המערער, שהיה כבר בעיצומה של פניית פרסה, ביקש מהשוטר להזדהות בפניו. בתגובה, הורה לו השוטר לעצור את רכבו בצד הדרך. המערער השלים את פניית הפרסה, המשיך בנסיעתו מרחק מה, ובסופו של דבר, לאחר שהשוטר דלק אחריו, גם עצר את רכבו בצד הדרך.

הכרעת הדין

בהכרעת הדין קבע בית משפט קמא, כי המערער הבין שנתבקש לעצור את רכבו בצד הדרך וכי יכול היה להבחין כי מדובר בשוטר; הן לפי צבע החולצה, הן לפי סמל משטרת ישראל על גביה, הן לפי ידית מכשיר הקשר המחוברת לחוט שהיה סביב צווארו של השוטר, והן לפי החגורה שלבש השוטר שאליה הוצמדו הנשקים ומכשיר הקשר. משלא עשה כן, התעלם המערער התעלמות מכוונת או למצער רשלנית מהאות שנתן לו השוטר.

בית משפט קמא התבסס בהכרעתו על עדויות עדי התביעה, השוטר שהורה למערער לעצור את רכבו בצד הדרך, ושוטר מג"ב שהורה למערער שלא להמשיך בנסיעה למקום בו אין כניסה לכלי רכב. השוטר העיד כי ביקש מהמערער לעזוב את המקום, אך לאחר שהמערער סירב לעשות כן והחל מתווכח עמו ודרש ממנו להזדהות בפניו כשוטר, הורה לו לעצור את רכבו בצד הדרך במטרה שיוכל להזדהות בפניו. שוטר מג"ב העיד כי ביקש מהמערער לעצור מאחר שהמערער נסע לכיוון "אין כניסה".

המערער העיד כי שוטר מג"ב ביקש ממנו לעצור מאחר שנכנס למקום בו הוצבו שני שלטי "אין כניסה" ולכן סימן לשוטר מג"ב כי הוא מבצע פניית פרסה. או אז, ניגש לחלונו השוטר ואמר לו "עוף מהמקום" (פרוט' 28.12.14, עמ' 9 ש' 32). המערער העיד כי שאל את השוטר "מי אתה, האם אתה שוטר, האם יש לך תעודת שוטר... ביקשתי ממנו לפחות פעמיים האם הוא שוטר שיראה לי תעודת שוטר. הוא אפילו לא ענה על השאלה האם הוא שוטר... שאלתי אותו האם הוא שוטר והוא לא ענה לי, שאלתי אותו בפעם השנייה וגם הוא לא ענה לי. חשבתי שהוא בן אדם מטריד, כי אם היה שוטר הוא היה עונה לי. מדובר בעברית פשוטה. זה גם מה שאמרתי לו" (פרוט' 28.12.14, עמ' 10 ש' 1, 8-7; עמ' 11 ש' 7-5, 12-11).

כאמור, בית משפט קמא, לאחר שמיעת הראיות, ניתוחן והסקת המסקנות מהן הרשיע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

נימוקי הערעור

המערער, שלא חלק על דברי העדים ושב על כך מספר פעמים גם בדיון שבפניי, טען כי בית משפט קמא שגה בארבע קביעות: בקביעה שהיה כאן "אי ציות"; בקביעה שהיה שוטר במדים; בקביעה שהיה על המערער לדעת שמדובר בשוטר; בקביעה שהמערער התעלם התעלמות מכוונת או לפחות רשלנית מהאות שנתן לו השוטר. לטענת המערער, הוא לא עצר את רכבו והמשיך בנסיעה אך ורק מאחר שלא זיהה שמדובר בשוטר הואיל והוא לא לבש מדי משטרה אלא חולצת טריקו ללא כל סימני זיהוי משטרתיים, והשוטר נמנע מלהזדהות בפניו, לבקשתו.