עפ"ת 55354-08-15 חנא נ' מדינת ישראל

בפניי ערעור על פסק הדין (הכרעת הדין מיום 2.7.15 וגזר הדין מיום 16.7.15 – להלן: בהתאמה: "הכרעת הדין" ו"גזר הדין"), אשר ניתן בתיק ת"ד 4133-06-12 על ידי כבוד השופטת כרמית פאר גינת בבימ"ש השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא"). המערער הורשע בפני בימ"ש קמא, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות, כדלקמן: עבירה של נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") וסעיף 38(2) ו-(3) לפקודת התעבורה, עבירה של התנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה לגוף, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") ובעבירה של נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, עבירה על תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה. כמו כן, המערער זוכה מעבירה של אי מתן זכות קדימה לרכב בפנייה שמאלה, עבירה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה. בית משפט קמא השית על המערער בגזר הדין פסילה למשך 3 חודשים על תנאי ל- 3 שנים, 30 ימי פסילה בפועל וקנס בסך 1500 ₪. יובהר, כי בדיון בפניי היום חזר בו המערער מערעורו על הרשעתו בעבירות שעניינן, כאמור, נהיגה רשלנית והתנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה לגוף וביקש לזכותו אך מהעבירה שעניינה נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף. עוד ביקש המערער להקל בדינו ולבטל את עונש הפסילה בפועל, שהושת עליו בגזר הדין.

בעובדות כתב האישום בפני בית משפט קמא נטען, כדלקמן: המערער נהג ביום 21.1.12 בשעה 12:03, לערך, ברכב פרטי מסוג פיג'ו ברח' הגפן בחיפה לכיוון צומת שמצטלב עם רחוב סטלה מאריס והגיע סמוך לבית מספר 58 . מאחורי רכבו של המערער נסע רכב פרטי מסוג מיצובישי, נהוג ע"י לוטפי בסטוני (להלן:"בסטוני"), שנסע ישר בכיוון נסיעתו. המערער נהג רכבו ברשלנות בכך שלא הבחין, ללא סיבה סבירה, ברכבו של בסטוני, החל לבצע פנייה שמאלה, תוך שהוא חוצה קן הפרדה רצוף, חסם את דרכו של בסטוני ושני הרכבים התנגשו. כתוצאה מהתאונה הנ"ל, נחבלו שני הנהגים בגופם, כאשר למערער נגרמו שברים שונים בגופו וכן ניזוקו שני הרכבים, כאשר לרכבו של המערער נגרם נזק הרסני.

 הכרעת הדין 

בפתח הכרעת הדין ציין בית משפט קמא את גרסת המערער, לפיה נסע ברכבו, כאשר בשלב מסוים התכוון לפנות שמאלה מנתיב הנסיעה לחניון (עמ' 19 לפרוטוקול, שורה 10), במקום שבו היה קו הפרדה מקווקוו ("קו לבן מקוטע", שם, בשורה 15). המערער טען כי בסטוני, למעשה "רדף אחריו" (שם, שורה 12), ועל כן התנגש בו, זאת בגין אשמתו של בסטוני.

עוד עולה מהכרעת הדין עדותו של הנהג הנוסף- בסטוני. לדבריו, באותו יום נסע על מנת להעביר את רכבו מבחן רישוי (טסט). בסטוני הבחין, לדבריו, במערער נוסע לפניו וסוטה לצד ימין של הדרך ("נכנס לתוך חניה מצד ימין", עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 14), על מנת לבצע סיבוב פרסה (כלפי שמאל). בסטוני טען, כי ניסה למנוע התנגשות עם המערער, אך לא יכול היה לעשות כן ופגע ברכבו של המערער("ניסיתי למנוע את זה אבל לא הצלחתי", שם, שורה 15).

בית משפט קמא ציין בהכרעת הדין, כי אופן נהיגתו של בסטוני בעייתי והטעים כי, מדובר במי שנהג ברכב, מבלי שעבר מבחן רישוי ומבלי שהיה לו ביטוח. בית משפט קמא מצא את דברי בסטוני, באשר לכך שביום התאונה היה בדרכו לערוך טסט לרכב, כלא אמינים. בנקודה זו הדגיש בית משפט קמא, כי בסטוני העיד, כי נהג כחודש או חודש וחצי ללא טסט (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 26), הגם שלאחר מכן תיקן את עצמו ואמר כי הרכב חנה בתקופה זו מתחת לבית. עוד ציין בסטוני בעדותו, כי מעולם לא ערך ביטוח לרכב (שם, שורה 27). בית משפט קמא סבר, כי מי שאכן מתכוון לערוך לרכב מבחן רישוי היה, לכל הפחות, עורך ביטוח מתאים לרכב באותו מועד, שהרי אינו יכול לנהוג ברכב ללא ביטוח. בית משפט קמא הבהיר, כי אין מחלוקת בין הצדדים, והדבר עולה מדו"ח הבוחן שהוגש (ת/2), כי בסטוני נהג במהירות העולה על המהירות המותרת (65 קמ"ש במקום 50 קמ"ש), וכי לו היה נוהג במהירות המותרת, יכול היה לבלום מבעוד מועד והתאונה הייתה נמנעת (דו"ח הבוחן בתחתית עמ' 3). עם זאת, בית משפט קמא סבר, כי העובדה שבסטוני ביצע עבירות משלו, אינה פוטרת את בית המשפט מלהכריע בשאלה- האם המערער התרשל בנהיגתו?

בית משפט קמא ציין, כי למערער יוחסה עבירה של אי מתן זכות קדימה לרכב בעת פניה שמאלה (עבירה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה). בית משפט קמא הטעים, כי על מנת לבסס עבירה שכזו על המאשימה היה להראות, כי המערער לא נתן זכות קדימה לרכב שבא מולו (בעת פניה שמאלה). במקרה שבפנינו סבר בית משפט קמא, כי אין מחלוקת שהרכב בו נהג בסטוני לא הגיע מול המערער, אלא מאחוריו ולפיכך, הורה על זיכויו של המערער מהעבירה הנ"ל.