עפ"ת 4972-07-16 מדינת ישראל נ' אדהנני

1.בפני ערעורה של המדינה על העונש שנגזר למשיב. בבית המשפט קמא (בפל"א 62-10-15, כב' סגן הנשיא, השופט קרזבום), הודה המשיב בעבירות שיוחסו לו שעניינן נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961, וכן שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970.

כעולה מכתב האישום בו הודה המשיב, ביום 01/10/15, סמוך לשעה 23:00 הוא נהג ברכב פרטי ,בעת שהיה פסול מלנהוג למשך חמישה חודשים, מתוקף גזר דין של בית משפט לתעבורה בתת"ע 5892-06-15, שניתן ביום 16/07/15. (להלן: "התיק הקודם").

עניינו של התיק הקודם הסתיים בהסדר טיעון שהוצג בבית המשפט, כשהמשיב לא היה מיוצג. באותו הליך ,תוקן כתב האישום לעבירה שעניינה נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, המשיב הודה והצדדים עתרו להשתת עונש של פסילת רישיונות בפועל ועל תנאי, וכן חתימה על התחייבות להימנע מהעבירה.

המאשימה נימקה את כריתת ההסדר בכך שלמשיב אין עבר תעבורתי וכן קיימים "כשלים ראייתיים ונוכח הכמות הגבולית" בהתייחס לריכוז האלכוהול שנמצא בגופו של המשיב אז, 290 מק"ג.

הצדדים בהליך בתיק הקודם ,עתרו כי ריצוי עונש הפסילה יעוכב ב-60 ימים. בית המשפט שדן בתיק הקודם כיבד את הסכמת הצדדים באשר לענישה לה עתרו, אך הורה כי עונש הפסילה ירוצה לא יאוחר מ-45 ימים ממועד גזר הדין, היינו – לא יאוחר מיום 01/09/15.

2.עמדת המאשימה בהליך בתיק הקודם בדבר עברו התעבורתי הנקי של המשיב, לא היתה מדוייקת , שכן אין חולק כי לחובתו נרשמה הרשעה קודמת (תיק תת"ע 3095-11-11), מיום 04/11/12, שאז הורשע , על–פי הודאתו, בעבירה שעניינה נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, ונגזרו לו עונשי פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי, קנס וכן 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור על העבירה בה הורשע או עבירה שעניינה נהיגה בשכרות או עבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה.

3.בבית המשפט קמא ,בהליך נשוא הערעור,הודה המשיב במיוחס לו והורשע על פי הודאתו. לאחר מכן הוזמן תסקיר מבחן בעניינו של המשיב.

אחר שעיין בתסקיר, החליט בית המשפט קמא לבטל את הרשעת המשיב, קבע כי המשיב ביצע את העבירות שיוחסו לו וגזר לו 24 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל, של"צ בהיקף של 400 שעות לתקופה של 18 חודשים וכן הורה על הפעלת התחייבות כספית שהוטלה בתיק הקודם וחיב את המשיב בחתימה על התחייבות כספית נוספת.

הערכאה קמא ציינה כי ברגיל, האישומים שעבר המשיב חמורים והם מלמדים על "מסוכנותו של הנאשם לציבור המשתמשים בדרך ועל זלזול בהחלטות בית המשפט והוראות החוק". ניתנה הדעת אף לעברו התעבורתי של המשיב, כאמור. צוין ,כי ראוי היה לגזור למשיב מספר חודשי מאסר בפועל ,אולם נוכח המלצת שירות המבחן ,כמו גם העובדה כי בשים לב להוראת סעיף 56(ב) לחוק העונשין, אין ניתן להאריך את תוקף המאסר המותנה מהתיק הראשון, נגזרו למשיב העונשים כאמור.