עפ"ת 46770-10-14 מדינת ישראל נ' ברוך עזרא

1.זהו ערעור על קולת גזר דינו של בית המשפט קמא, אשר דן את המשיב ל - 3 חודשי פסילה בפועל, שני חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 750 ₪, לאחר שהרשיעו, על פי הודאתו, בהתנהגות הגורמת נזק, נהיגה ברשלנות ואי מתן זכות קדימה להולך רגל, תוך סיכון הולך הרגל, בכך שבהגיעו למעגל תנועה, לא נתן זכות קדימה להולכת רגל, שחצתה במעבר חצייה, ופגע בה עם רכבו.

2.בגזר הדין, הורה בית המשפט קמא על סיוג הפסילה בפועל, כך שהתיר למשיב לנהוג ברכב בעת עבודתו בקק"ל, בדרכו לעבודה ובחזרה ממנה.

3.המערערת מבקשת להחמיר בעונשים שהוטלו על המשיב, מן הטעמים הבאים:

א.לטענת המערערת, עונש פסילה בפועל של 3 חודשים איננו משקף את החומרה במעשי המשיב ובהתנהגותו.

ב.לא היה מקום לסייג את הפסילה בפועל, ובית המשפט קמא לא נימק החלטתו לסייגה.

ג.בית המשפט קמא לא קבע מתחם ענישה, ושעה שמדובר בעבירה שלצדה עונש מינימום, עונש זה צריך להיקבע כתחתית המתחם.

4.מאידך, ביקש ב"כ המשיב, לדחות את הערעור. לטענתו, אין זה המקרה המתאים להתערבותה של ערכאת הערעור בעונשים שהוטלו על ידי הערכאה שגזרה את הדין. העבירות לא חייבו מלכתחילה הטלת פסילה בפועל, נוכח עברו של המשיב ויתר השיקולים שפורטו בפני בית המשפט קמא. ב"כ המשיב הוסיף, כי בטרם נתבקש עיכוב ביצוע העונש, ריצה כבר המשיב תקופה של כחודש וחצי מתוך תקופת הפסילה בפועל, וגם מטעם זה, אין להתערב בעונש.

5.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות, למעט התערבות מסוימת בגזר הדין, כפי שיפורט להלן.

6.ראשית, הכלל בנוגע להיקף התערבותה של ערכאת הערעור בגזרי דין של הערכאה הדיונית הינו ידוע. ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בעונשים שנגזרו על הנאשם, אלא אם אלה חורגים במידה ניכרת מן הענישה הראויה או שנפלה טעות בולטת בגזר הדין (ראה ע"פ 2740/14 פלוני נ' מדינת ישראל, (19/11/2014)).