עפ"ת 46568-01-1414 מנחם קריכלי נ' מדינת ישראל

ערעור על גזר דין של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט אופיר), בתיק ת"ד 5276-09-10 מיום 10.12.13.

המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של גרימת תאונת דרכים בניגוד לסעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), נהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה, ועקיפה בדרך לא פנויה, בניגוד לסעיף 47(ד) לתקנות, בקשר עם סעיף 38(1) לפקודה.

על פי עובדות הכרעת הדין, בתאריך 4.10.09, נהג המערער ברכב על כביש 40, מצומת גורל לצומת תל שבע. מדובר בקטע כביש דו סטרי, בו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, וקו הפרדה רצוף בין שני הנתיבים. המערער יצא לעקיפה, תוך חציית קו הפרדה רצוף. אותה עת הגיעה מהכיוון הנגדי, שיירה בת שלושה כלי רכב. כתוצאה מחסימת נתיב הנסיעה, נגרמה תאונה, בה היו מעורבים שלושת כלי הרכב, רכבו של המערער, והרכב אותו עקף (להלן: התאונה"). כתוצאה מהתאונה ניזוקו חמשת כלי הרכב, ו-12 נוסעים ונהגים שהיו בכלי הרכב המעורבים, נחבלו בגופם, חלקם חבלות של ממש. אחד המעורבים נזקק לאשפוז ארוך ולתקופת שיקום בת חצי שנה בבית לוינשטיין, ואחר סבל משברים מרובים בגופו.

בית המשפט קמא גזר על המערער עונשים של 3 חודשי מאסר על תנאי, 36 חודשי פסילת רישיון נהיגה, קנס כספי ופסילה מותנית.

לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, שקל בית המשפט קמא שני פרמטרים: רמת הרשלנות והיקף הנזקים הגופניים שנגרמו למעורבים.

נקבע כי היציאה לעקיפה לא נעשתה מתוך נטילת סיכון מכוונת, אלא מתוך רשלנות וקלות ראש. בסיטואציה זו, ובהתחשב במספרם הרב של התמרורים שהוצבו במקום, קבע בית המשפט קמא, כי רף הרשלנות בינוני. חבלות הגוף שנגרמו בתאונה לחלק מהמעורבים – קשות.

מכאן, שאין לפנות למתחם מתון המתאים לתאונה עם חבלות מתונות, אלא למתחם ההולם את חומרת הפציעות. על כן נקבע מתחם שבין 24-40 חודשי פסילה ובין 0-3 חודשי מאסר.

לצורך קביעת הרף על המתחם, הביא בית המשפט קמא בחשבון את עברו התעבורתי של המערער (19 הרשעות קודמות בותק נהיגה של 26 שנה, ללא מעורבות בתאונות, ומעט עבירות בטיחותיות), וקבע, כי מדובר במסוכנות בינונית. נסיבותיו האישיות של המערער מלמדות על היותו אדם נורמטיבי. כן הביא בית המשפט קמא בחשבון את עצם ניהול ההליך, לעצם קבלת האחריות לתאונה.

בשים לב לכל אלה נמנע בית המשפט קמא מהשתת רכיב של מאסר בפועל. עם זאת קבע כי: "חומרת החבלות במקרה דנן, על רקע היעדר לקיחת האחריות, ורף הרשלנות הספציפי, מצדיקים תנועה של בית המשפט במעלה רף הפסילה בפועל".

אמנם, עברו התעבורתי של המערער אינו חריג, אך יציאה לעקיפה בכביש בין עירוני צר, כאשר נהג מהיישוב יכול וצריך היה להבין כי מדובר בכביש דו סטרי, היא התנהגות המחייבת פסילה ארוכה, בהתאם לעקרון ההלימה.