עפ"ת 45649-05-14 כהן נ' מדינת ישראל

בפניי ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה (סגן הנשיא, כב' השופט י' ריבלין), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בנהיגה בשכרות (בדוגמא של ליטר אוויר נשוף נמצא, כי ריכוז האלכוהול הינו 520 מיקרוגרם).

בית המשפט קמא פסל את רישיונו של המערער לתקופה של 24 חודש וכן הטיל עליו 3 חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 360 ₪.

ב"כ המערער טען, כי בעדויות מטעם התביעה התגלו סתירות, כי התביעה נמנעה מלהביא עדה מהותית שהייתה במקום וכי לא הוכח, כי קוימו נהלי האכיפה.

בית המשפט קמא התייחס לטענותיו של ב"כ המערער וקבע, כי עדויותיהם של עדת התביעה 1 (השוטרת למש מרגלית, מפעילת הינשוף) ושל עד תביעה 2 (רס"ב אלי מטלוב, אשר עצר את הרכב בו נהג המערער בשעה 03:07), הינן אמינות וכי הוכח בפניו שמכשיר הינשוף נבדק והופעל כדבעי.

כידוע, בית המשפט שלערעור אינו נכנס לשיקולי מהימנות וגם במקרה דנן, אין מדובר בחריג המצדיק התערבות בקביעות אלה.

השוטר אלי מטלוב עצר את רכבו של המערער לאחר שהבחין, כי המערער "חתך שלושה נתיבים ועלה על מדרכה בניגוד לכיוון נסיעתו".

במעמד זה השיב המערער, כי לא שתה ואילו במקום אחר (ת/7) הודה, כי שתה בקבוק בירה.

העובדה, כי שוטר נוסף שהיה במקום לא הובא לעדות, אינה פוגעת במקרה דנן בחומר הראיות שהציגה התביעה ולעומת זאת, מתברר, כי ברכב היו עוד שני נוסעים, אשר לא הובאו לעדות מטעם המערער. דווקא עובדה זו מחלישה את גרסת המערער, החלשה בלאו הכי.

אשר על כן, הערעור נדחה.