עפ"ת 44366-03-15

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (כב' השופט י' בכר) מיום 5.2.2015 בגדרו נגזרו על המערער בין היתר 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס בסך 1,300 ₪ ופסילה בפועל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 4 שנים.

כתב האישום שהוגש לבית משפט השלום ייחס למערער נהיגה בשכרות בכך שבדגימה של אויר נשוף נמצא אצלו ריכוז אלכוהול של 845 מק"ג בליטר אחד של אויר.

ביום 5.2.2015 הורשע המערער על סמך הודייתו לאחר שסנגורו הצהיר כי כתב האישום הוקרא לשולחו והוסבר לו תוכנו. באותו דיון הודיעו גם בעלי הדין כי הגיעו להסדר טיעון לעניין העונש במסגרתו יעתרו להטיל על המערער מאסר מותנה, פסילה בפועל למשך 4 שנים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות כספית.

במסגרת גזר הדין קבע בית משפט קמא כי הוא מאמץ את ההסדר והטיל על המערער עונשים הכוללים בין היתר עונש פסילה בפועל למשך 4 שנים.

הערעור שבפניי מתייחס לרכיב הפסילה בפועל בלבד. נטען כי חל כשל בייצוג המערער או לכל הפחות אי הבנה בינו לבין סנגורו, שהובילו לכך שהמערער נמנע מהבאת טיעוניו בפני בית המשפט. עוד טען המערער כי בית משפט קמא לא הסביר לו את פשר ההסדר בטרם אימץ אותו ונתן את גזר דינו על פיו. לגופו של עניין נאמר כי העונש שהוטל חורג בצורה משמעותית מרמת הענישה הנהוגה במקרים דומים.

המשיבה בקשה לדחות את הערעור תוך שציינה כי העונש שהושת במקרה דנא אינו חורג במידה קיצונית מהענישה המקובלת וכי ההסדר מביא בחשבון את מכלול השיקולים, ובכלל זאת האפשרות שהמאשימה תעתור להטלת מאסר בפועל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול הנסיבות נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

התערבות בממצאיה של הערכאה הדיונית בשל טענה של כשל בייצוג תיעשה מקום בו ישנו חשש לעיוות דין, במובן זה שאילולא אותו כשל היתה תוצאת ההליך שונה. כך נאמר בע"פ 3427/13 הייב נ' מדינת ישראל (31.7.2013):