עפ"ת 44092-11-15 תיים נ' מדינת ישראל

מבוא 

בפניי ערעור על החלטתו של בית משפט קמא (כב' השופט אלכס אחטר) בתיק המ"ש 947-10-15 מיום 09.11.15 לפיה, נדחתה בקשת המערער למתן ארכה להישפט בגין עבירת מהירות.

ההליכים בפני בית משפט קמא

לטענת המערער, בתאריך 09.04.14 נרשם לחובתו דו"ח אשר ייחס לו מהירות שבין 21 עד 30 קמ"ש מעל המהירות המותרת בדרך עירונית. לדידו, הדו"ח מעולם לא הגיע לידיו ונודע לו על קיומו רק עת ניגש אל משרד הרישוי.

הוסיף המערער וטען, לאחר שהוברר לו, כי ביום 09.04.14 אשתו היא זאת אשר נהגה ברכב, פנה הוא במכתב אל המרכז לפניות נהגים בבקשה להסב את הדו"ח על שם אשתו.

מאחר ולא התקבלה תשובה כלשהי מאת המרכז לפניות נהגים, פנה המערער אליהם גם טלפונית. בתגובה נמסר, כי הדו"ח הומצא לידיו בדואר רשום, וזה חזר בציון "לא נדרש". המערער קיבל לידיו, בשלב מאוחר יותר, את העתק אישור המסירה האמור; עיון בו מלמד, כי זה לא נמסר לידיו שכן, שמו נמחק ותחתיו נרשם השם "סלים".

מכאן, הנימוקים העומדים בבסיס הבקשה להארכת המועד להישפט.

בתגובתה במסגרת ההליכים בבית משפט קמא, עתרה המשיבה לדחות את הבקשה בציינה, כי אין כל טעם המצדיק מתן הסעד המבוקש. עוד, הוסיפה וציינה המשיבה, כי טענה לפיה נהג אחר לכאורה נהג ברכב, אינה מהווה עילה להארכת המועד. זאת ועוד, המערער שילם את הקנס ביום 16.03.15 ומכוח סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, רואים אותו כמי שהודה באשמה, הורשע, ונשא את עונשו. מכאן, דין הבקשה להידחות.

בהחלטתו נשוא ערעור זה, בית משפט קמא דחה את הבקשה בציינו, כי עניין לנו בבקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי ולאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, לא מצא כל טעם המצדיק את מתן הסעד המבוקש. הטענה לפיה נהג אחר נהג ברכב, אין בה די כדי לסייע בידי המבקש (המערער כאן) .