עפ"ת 40093-06-15 כהן נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט ׁ(כתוארו אז) א' חן), בתת"ע 5705-02-14, מיום 14.5.15, בגדרו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), יחד עם סעיפים 64ב(א)(3) ו-39א לפקודת התעבורה ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961; ונגזרו עליו העונשים הבאים:

• 24 חודשי פסילה בפועל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, החל מיום 1.7.15.

• 12 חודשי פסילה על תנאי מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים, כשתקופת התנאי תחל ביום 1.7.15.

• 60 ימי מאסר על תנאי למשך 24 חודשים שיחלו מיום 1.7.15, אם ינהג המערער ברכב במשך התקופה בה הוא פסול מלנהוג.

  העובדות הצריכות לעניין

ביום 28.11.14 בשעה 20:00, במהלך עריכת סיור שגרתי, הבחינו השוטרות בת אל דרלי (להלן: "בת אל") ואיילה בן יאיר (להלן: "איילה") ברכב העומד בשולי כביש "בגין" בירושלים, כשהמערער נמצא מחוץ לרכב, עסוק בהחלפת צמיג, ואין איש עמו. משהריחה השוטרת בת אל ריח חריף של אלכוהול נודף מפי המערער, עיכבה אותו לחקירה בתחנת המשטרה לצורך עריכת בדיקת ינשוף. על פי תוצאת בדיקת הינשוף נמצא בגופו של המערער ריכוז אלכוהול של 645 מ"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף. משכך, הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער הוא בעליו של הרכב ואף לא כי היה שיכור, אלא שלטענתו הוא לא נהג ברכב.

בהכרעת דינו מיום 19.1.15 קבע בית המשפט קמא, כי על אף שאין ראיות ישירות לכך שהמערער נהג ברכב, ניתן להגיע למסקנה המרשיעה ממכלול הנסיבות הקיימות בתיק, לרבות עדויות השוטרות. בית המשפט קמא קבע, כי השוטרות בת אל ואיילה העידו באופן מהימן, ולהתרשמותו המסמכים שערכו משקפים את דבריו של המערער בשטח.

בדו"ח התנועה שערכה השוטרת בת אל (מ/5), היא ציינה כי לשאלתה: "מה קרה?", השיב המערער: "יש לי פנצ'ר, לא יודע על מה עליתי" [ההדגשה אינה במקור- צ.ס.]. בדו"ח פעולה שערכה העדה (מ/6) היא ציינה: "...הרחתי ריח חריף של אלכוהול והנ"ל שעמד על הכביש כמעט נפל והודה במקום ששתה אלכוהול ונהג" [ההדגשה אינה במקור- צ.ס.]. בסעיף 3 לדו"ח הפעולה, בו צוינה השעה 20:37, נרשם מפי המערער כי שתה בקבוק בירה לפני שעתיים בהיותו בעבודה.