לוי נ' מדינת ישראל

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בית משפט קמא") שניתן בגדרי ת"ד 3125-04-15.

כתב האישום

2.לפני בית משפט קמא הונח כתב אישום בו יוחסו למערערת עבירות של גרימת נזק לרכוש או אדם, לפי תקנה 21(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"ה -1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן "פקודת התעבורה") ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; סטייה מנתיב, לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה; חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

3.על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 2.6.10 בשעה 07:45 לערך, נהגה המערערת ברכב פרטי (להלן גם: "הרכב") בנתיב הימני בכביש מס' 4. בסמוך להגעתה לפנייה ל"חצרות יוסף", סטה רכב המערערת לנתיב השמאלי ופגע עם צדו השמאלי בקטנוע (להלן: "הקטנוע") שהיה נהוג בידי יוסי אבגיל (להלן: "רוכב הקטנוע") אשר נסע בנתיב השמאלי במקביל למערערת (להלן: "התאונה"). המערערת הסיטה רכבה מנתיב נסיעתה שלא בבטחה תוך גרימת הפרעה וסיכון. כתוצאה מהתאונה נגרמה לרוכב הקטנוע חבלת ראש שכללה שברים בגולגולת, והוא נזקק לאשפוז. כן ניזוקו כלי הרכב המעורבים.

ההליך בבית משפט קמא

4.תחילה הוגש כתב האישום לבית משפט קמא ביום 29.7.12 בגדרי ת"ד 8001-07-12. בהמשך השופט אליו הועבר הטיפול בהליך פסל את עצמו ושופט נוסף העביר את התיק נוכח פרישתו הצפויה. בהמשך, לפני שופט שלישי, הודע כי הוגשה בקשה לביטול האישום נוכח פטירתו המצערת של הבוחן שעשה לחקירת האירוע (להלן: "הבוחן הראשון") והפגיעה הצפויה בהגנת המערערת בהיעדר אפשרות לחקרו. הוסכם כי תיקבע תזכורת פנימית על מנת שהמשיבה תודיע אם בכוונתה להמשיך בניהול ההליך. בית משפט קמא קבע כי עד ליום 10.9.13 תודיע המשיבה עמדתה לעניין ביטול האישום. משום מה, מבלי שהובהר מדוע, הודעת המשיבה נמסרה לבית משפט קמא רק לאחר כשנה ומחצה, ביום 8.3.15. המשיבה הודיעה כי בכוונתה להמשיך בניהול ההליך וטענותיה לעניין חומר החקירה הנוגע לבוחן הראשון שנפטר יועלו במהלך ההליך. בית משפט קמא החליט כי "לאור הזמן הרב שחלף ראוי כי בירור האישום ייעשה במסגרת תיק חדש שייפתח". כן הורה על ביטול כתב האישום בטרם הקראה. בית משפט קמא הורה למשיבה להגיש כתב אישום חדש בהקדם "ככל שתימצא לנכון לעשות כן".

5.ביום 15.4.15 הגישה המשיבה מחדש את כתב האישום. ביום 20.9.15 כפרה המערערת במיוחס לה אך השופט שדן בתיק הורה על העברתו לשופט אחר. בדיון שהתקיים ביום 2.11.16 הוברר כי נערכה השלמת חקירה וכי בוחן נוסף בחן את ממצאי הבוחן הראשון וערך חוות דעת (להלן: "הבוחן השני"). המערערת ביקשה להורות על ביטול האישום מכוח טענת הגנה מן הצדק ובית משפט קמא הורה על הגשת טיעוני הצדדים בכתב. לאחר הגשת הטיעונים, ביום 28.6.17 דחה בית משפט קמא את הבקשה והותיר את כתב האישום על כנו. הדיון נדחה לשמיעת הוכחות. כך קרה שפרשת התביעה החלה להישמע ביום 21.1.18.

6.מטעם המשיבה העידו שוטר שהגיע לזירת ההתרחשות והבוחן השני שקיבל את התיק להשלמת חקירה בשנת 2016 לאחר שהמסמכים המקוריים (ת/2 – ת/12) נערכו בידי הבוחן הראשון. המערערת העידה להגנתה.

לתיק בית משפט קמא הוגשו דוח פעולה (ת/1), לוחות תצלומים (ת/2, ת/3, ת/4, ת/5), דוח נזקים (ת/6), סקיצה (ת/7), תרשים (ת/8), דוח בוחן שנערך בידי הבוחן הראשון (ת/9, למעט המסקנות שבסעיף 14), מזכרים (ת/10, ת/11, ת/12), הודעות המערערת (ת/13, ת/14), דוח הבוחן השני (ת/15), לוח תצלומים + הסברים (ת/16), סקיצת שדה ראיה (ת/17), דוח פעולה (ת/18), הודעת רוכב הקטנוע (ת/19) ותיעוד רפואי בעניינו (ת/20). בהודעתו מסר רוכב הקטנוע כי אינו זוכר דבר מהתאונה, לכן אף לא זומן לעדות.

הכרעת הדין

7.בהכרעת דין מפורטת ומנומקת שניתנה ביום 6.1.19 קבע בית משפט קמא כי עובדות כתב האישום הוכחו מעבר לכל ספק סביר והרשיע את המערערת במיוחס לה.