עפ"ת 35949-08-15

1.בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופטת שרון לרי-בבלי) אשר הרשיעה את המערערת לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבדוגמת אויר נשוף של הנמצא, כי ריכוז האלכוהול בליטר אויר נשוף הוא 435 מיקרוגרם מיליליטר.

2. בית משפט קמא פסל את רישיון הנהיגה של המערערת למשך 24 חודשים וכן הטיל עליה 6 חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 2,000 ₪.

3.הערעור הופנה כנגד הכרעת-הדין בלבד (שכן, בית משפט קמא הסתפק בתקופת הפסילה המינימלית הקבועה בחוק).

4.בפתח הדיון וכפי שציין ב"כ המשיבה, מן הראוי היה שב"כ המערערת ישתמש במלים ראויות וחבל שטען כי בית משפט קמא נקט "בגישה כ"כ חלמאית" (סעיף 23 להודעת הערעור).

5.ב"כ המערערת חזר למעשה על כל הטענות אותן העלה בבית משפט קמא ואשר נדחו אחת לאחת.

טענותיו העיקריות של ב"כ המערערת היו, כי באירוע נכחה שוטרת נוספת אשר מן הראוי היה להוסיפה כעדת תביעה; כי עדותו של השוטר, רס"ר ארז הרוש, אינה נקיה מספקות; במיוחד, טען, כי היה מקום לאפשר להגנה לחקור את עורכי תעודת עובד הציבור.

6.אין מחלוקת, כי המערערת התבקשה לבצע בדיקת שכרות בשל ריח אלכוהול שנדף מפיה והיא אף אישרה לפני השוטר כי שתתה כוס וחצי יין בטרם החלה לנהוג (ע' 13 ש' 4). הדגשתי, כי המערערת הודתה ששתתה כוס וחצי (להבדיל מכוסית וחצי) שכן מדובר בכמות לא מבוטלת של אלכוהול.

7.השוטר התרשם, כי המערערת נמצאת תחת השפעת אלכוהול קלה, ובבדיקת הינשוף שנערכה לה נמצא אלכוהול של 435 מיליגרם בליטר אויר נשוף (ת/7).

8.לא הייתה מחלוקת, כי המערערת הקפידה על ההוראות שניתנו לה, דהיינו: לא לשתות, לא לאכול לא לעשן ולפיכך אין ממש בטענת ב"כ המערערת, כי לא הוכח כדבעי שמישהו מאנשי החוק השגיח על המערערת בזמן שקדם לבדיקת הינשוף.

9.לכך יש להוסיף, כי בית משפט קמא התרשם מאמינותו של השוטר וכידוע, בית המשפט שלערעור אינו מתערב בשיקולי מהימנות.