גדללה(עציר) נ' מדינת ישראל

1.זהו ערעור על החלטתו של בית משפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' סגנית הנשיאה השופטת אוסטפלד נאוי).

נגד המערער הוגש כתב אישום לפיו נהג בהיותו פסול לנהיגה, כאשר תוקף רשיון הנהיגה פקע וללא ביטוח.

לא הייתה מחלוקת כי המערער היה פסול לנהיגה ולא החזיק רשיון נהיגה בר תוקף.

המחלוקת הייתה האם המערער אכן נהג במכונית.

2.בבית משפט קמא התנהל הליך ארוך אשר כלל מספר ישיבות הוכחות ובסופו הורשע המערער ונגזר דינו.

על פסק דין זה הוגש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

הערעור התקבל, המערער זוכה ושוחרר ממאסרו עוד באותו היום.

3.לאחר מכן הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה לפסיקת פיצוי על פי סעיף 80 לחוק העונשין. בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא ומכאן הערעור.

4.סעיף 80(א) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"משפט שנפתח שלא על דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, בסכום שייראה לבית המשפט..."

על מנת שתקום זכות לפיצוי על פי סעיף 80(א) לחוק, על נאשם לחלוף על פני שלוש משוכות: הראשונה – תנאי הסף, השנייה – עילות הזכאות, והשלישית – שיקול דעתו של בית המשפט [ר' ע"פ 303/02 חמדאן נ' מד"יף פד"ינז(2), 550, 555]

5.תנאי הסף – היינו המשוכה הראשונה שיש לעבור, הוא כי הנאשם זוכה בדין, ולחילופין כי האישום נגדו בוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), היינו – כי האישום נגד הנאשם בוטל בהסכמת הצדדים ולאחר מענה לכתב האישום. מכאן למדים אנו כי סעיף 80(א) אינו חולש על מקרים בהם התביעה חזרה בה מן האישום בטרם מסר נאשם תשובתו לאישום [ר' עניין חמדאן הנ"ל בעמ' 556 לפסק הדין].