עפ"ת 33287-02-17 דבאח נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בית משפט קמא"), שניתנה ביום 9/2/17.

כללי

2.המערער הגיש לבית משפט קמא בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח תעבורה (להלן גם: "הדוח" או "הודעת תשלום קנס") שניתן ביום 3/10/15 בשעה 20:47, בגין עבירה של שימוש בטלפון נייד בעת שהרכב נע, שלא באמצעות דיבורית.

בית משפט קמא דחה את הבקשה והמערער אינו משלים עם ההחלטה.

הערעור

3.על פי הודעת הערעור, בעת עריכת הדוח ציין המערער "אני לא השתמשתי". ב"כ המערער שלח ביום 6/1/16 בקשה להישפט בעטיו של הדוח, תוך ציון כי השוטר עורך הדוח לא פירט בדוח "עד מתי ניתן לשלם את הקנס". המערער קיבל מכתב מרשות האכיפה והגבייה לתשלום הקנס בתוספת פיגורים. ביום 2/5/16 שלח ב"כ המערער מכתב בדואר רשום למרכז לשירות לטיפול בדו"חות תנועה על כך שביום 6/1/16 שלח בקשה להישפט, אולם מתוך "שכחה משרדית" הבקשה לא נשלחה בדואר רשום. לפיכך, ביקש ב"כ המערער לבטל את הדרישה לתשלום ולזמנו למשפט. ב"כ המערער לא קיבל תשובה למכתבו. לאחר הגשת הבקשה לבית משפט קמא נמסרה תגובת המשיבה. המשיבה התנגדה לבקשה, תוך ציון כי אין הוכחה לכך שהבקשה להישפט נשלחה במועד. לטענת המערער, המשיבה ובית משפט קמא לא התייחסו לטענה לפיה השוטר שערך את הדוח לא פירט בו עד מתי יש לשלם את סכום הקנס. לכן לדבריו "התקופה לבקש להישפט לא עברה".

4.לטענת המערער, טעה בית משפט קמא כאשר לא נענה לבקשה להארכת המועד להישפט, טעה "בהחילו את החוק", טעה "בפרשו את החוק", ויתר נימוקיו ייפרשו במהלך הדיון בערעור.

לפיכך, התבקש בית משפט של ערעור לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על קבלת הבקשה להארכת המועד להישפט.

מהלך הדיון

5.בדיון שהתקיים בגין הערעור לא טרח המערער להתייצב, מבלי שבית המשפט פטר אותו מחובת התייצבות.

6.ב"כ המערער התייצב בגפו והפנה את בית המשפט לדוח שנרשם. לדבריו, בסמוך לפרק ה' שכותרתו "תשלום קנס" נרשם כדלקמן: "את הקנס שנקבע לעבירה בחוק בסך 1,000 ₪, אלף ₪ עליך לשלם תוך 90 ימים מקבלת הודעה זו, ולא יאוחר מיום ן_ו_ן_ו_ן_ו_ן, זולת אם תוך מועד זה תודיע/י, כמפורט בפסקה 2 מעבר לדף, כי רצונך להישפט בבית משפט על העבירה".