הכט ילון נ' מדינת ישראל

המערער הורשע בבית משפט לתעבורה פתח תקוה (כב' סגן הנשיאה נוריאלי) בתתע 2482-03-18 בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 [להלן – פקודת התעבורה (נ"ח)], בכך שנהג ברכב ביום 23.2.2018 בראשון לציון, ללא רישיון נהיגה תקף – הרישיון פקע בשנת 2007.

בגזר הדין (שניתן על ידי כב' השופטת שפר) הוטל על המערער חודש מאסר מותנה למשך שנתיים, 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל ו- 6 חודשי פסילה מותנים למשך 3 שנים; בנוסף הוטל קנס בסך של 1800 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הערעור מופנה כנגד ההרשעה בלבד.

הטיעונים בבית משפט קמא

המערער לא חלק על כך כי לא היה ברשותו בעת הנהיגה רישיון נהיגה ישראלי בר תוקף, אולם טען כי נוכח כך שהיה ברשותו רישיון נהיגה בריטי תקף, רשאי היה לנהוג מכוחו של הרישיון הזר (בדיון בבית משפט קמא הוצג על ידו רישיון נהיגה בריטי משנת 2014 בתוקף עד שנת 2024, נ/1). המערער אישר בנוסף כי הוא תושב ישראל וכי לא עזב את גבולות הארץ מזה שנים.

המערער טען בבית משפט קמא כי תקנה 567 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן- תקנות התעבורה), ותקנה 567א שהתווספה לתקנות התעבורה בתיקון מס' 5 בשנת 2002 (תיקון אחרון - מס' 7 תשע"ח – 2018, מיום 6.2.2018), העוסקות בנהיגה עם רישיון נהיגה זר, אינן חלות עליו.

תקנה 567 לתקנות התעבורה קבעה בעת התקנתה כי - "מי שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ" ובידו רישיון נהיגה לאומי או בין לאומי בתוקף יהיה "פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 7 לפקודה...." (סעיף 10 כיום); תקנה 567א מתירה נהיגה עם רישיון נהיגה זר, למי שהינו תושב ישראל "אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות, בשנתיים שלפני יום כניסתו האחרונה לישראל, ובידו רישיון נהיגה זר בר-תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל ברכב המתאים לדרגת רישיון הנהיגה הזר שלו... למשך שנה אחת מיום כניסתו האחרונה לישראל... ".

המערער טוען כי תקנה 567, ו"סובבותיה", כניסוחו, הותקנו ללא מקור סמכות, ומשכך לא חלות על המערער גם ההגבלות הקבועות בתקנה על נהיגת רכב עם הרישיון הזר שברשותו. המערער סובר

בעניין זה, כי בין בפקודות התעבורה – פקודת התעבורה – 1929 ופקודת התעבורה (נ"ח), ובין באמנות בדבר תנועה דרכים, שישראל צד להן - אמנת גנבה משנת 1949 (להלן – אמנת ג'נבה) שלא אושררה בישראל, ואמנת וינה משנת 1968 שאושררה בישראל בשנת 1977 (להלן – אמנת וינה) - לא מופיע כל מקור הסמכה להתקנת תקנה 567.