עפ"ת 29766-06-16 בנדר נ' מדינת ישראל

1.לפני ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בפתח תקוה (כב' הש' רות וקסמן) בתת"ע

1222-03-15 במסגרתה דחה את בקשת המערערת לביטול פסק דין שניתן בהעדרה.

2.המערערת ביקשה להישפט בגין דו"ח שייחס לה ביצוע עבירה של אי ציות לתמרור 302 - תמרור "עצור" (להלן: "התמרור") בניגוד לתקנה 22(א)ו-64(ד) לתקנות התעבורה.

3.ביום 4/5/15 התקיים בבית משפט קמא דיון במעמדה של המערערת. כתב האישום הוקרא לה והיא כפרה בעובדותיו בציינה: "התמרור היה מוסתר על ידי שיח ענק ולא ראיתי אותו. רכב שהיה לפני גם המשיך בנסיעה."

באותו מעמד נקבע מועד לשמיעת הראיות 1/6/15 שעה 11:30.

4.למועד הדיון הנדחה, 1/6/15, התייצבה התובעת וכן התייצב עד תביעה מטעמה ואולם המערערת לא התייצבה. בית משפט קמא מצא להרשיע את המערערת בהעדרה ולגזור עליה קנס בסך של 1,200 ₪ ופסילה על תנאי של 45 ימים, לתקופה של שנתיים (להלן: "פסק הדין").

5.ביום 11/6/15 הגישה המערערת בקשה לביטול פסק הדין. לטענתה לא התייצבה לדיון מאחר והוטעתה לחשוב, על ידי קלדנית בית המשפט, כי הדיון נקבע למחרת יום הולדתה, בעוד שבפועל נרשם בפרוטוקול הדיון שלא קיבלה לידיה, מועד אחר.

6.ביום 12/8/15 דחה בית משפט קמא את בקשת המערערת לביטול פסק הדין (להלן: "ההחלטה") בבואו לכלל מסקנה כי לא התמלאו התנאים לביטולו, הקבועים בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

בית משפט קמא קבע כי לא הוכח קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המערערת לדיון, שכן נקבע במעמדה. עוד קבע כי ככלל פרוטוקול הדיון מועבר לידי הנוכחים ואולם אף אם לא הועבר למערערת, חלה עליה החובה לוודא את מועד הדיון לאשורו.