עפ"ת 29335-03-14 סופי נ' מדינת ישראל

ערעור על פס"ד בימ"ש השלום לתעבורה בפתח תקווה, הכרעה וגזר דין מיום 20.2.14. בהמלצת ביהמ"ש חזר בו ב"כ המערער מהערעור כלפי הכרעת הדין והוא כוון כלפי גזר הדין, כלפי רכיב הפסילה בעיקר.

המערער הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, אי ציות לאור אדום ברמזור, נהיגה בקלות ראש, גרימת תאונה בה נחבל אדם ונזוק רכוש וחבלה של ממש. נגזרו עליו 18 חודשי פסילה בפועל, פסילה ומאסר מותנים וקנס.

נטען כי ביום 9.1.13 הודה בהתרחשות התאונה על תוצאותיה, אך כפר באור האדום. תוצאותיה, כפי המפורט בסעיף 6 לעובדות, נזק ל - 3 כלי הרכב המעורבים וכן חבלות ל - 3 הנהגים. לגבי אחת מהן, נהגת המיצובישי, נרשם "חבלת ראש, בטן וחבלות בכל חלקי גופה". בהוראות החיקוק צורף סעיף 38(2) לנהיגה בקלות ראש והוספה, כביכול, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה "חבלה של ממש". בעדי התביעה, בסעיף 7 כל שנרשם "תעודות רפואיות" ללא פרוט במה מדובר וע"י מי תוגשנה. בסופו של יום נטען כי הוגש תעוד שלא היה בחומר הראיות ולא הועבר לעיון, חרף התנגדות ב"כ המערער. ההתנגדות עצמה, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוט', מהטעם שאינם ערוכים כתע"צ.

אשר לעונש, נטען לוותק נהיגה רב, משנת 1995, ע"י מי שמתפרנס מנהיגה, אל מול עבר שאיננו מכביד ואינו כולל תאונת דרכים. נטען כי לא נקבע מתחם ענישה ולא היתה התחשבות בזמן הרב בו שוהה על הכביש. לדבריו, נוסע בין 5000 ל - 6000 ק"מ בחודש. הוגשה פסיקה מקלה בנסיבות דומות.

מנגד טענה ב"כ המשיבה שבימ"ש קמא איזן נכונה בין הנסיבות האישיות לבין חומרת העבירות, הפגיעות והנזקים שנגרמו. ציינה כי מוטב היה לו הודה, שאז הדברים היו נראים אחרת.

בפועל המערער, בהודעתו, לקח אחריות, התנצל על הטעות שעשה, אותה הגדיר כ"טעות חמורה מאוד" וביקש סליחה. אמר שפשוט לא ראה את הרמזור, לא שם לב. "אני מצטער על מה שקרה. לא התכוונתי 'לגנוב' את הרמזור. פשוט לא שמתי לב". הכפירה היתה משפטית בעיקרה. עדי התביעה כמעט ולא נחקרו בנגדית ולעיתים לא נחקרו כלל. הנאשם לא העיד ולא הובאו עדים מטעמו. טוב עשה שקיבל את המלצת ביהמ"ש ולקח אחריות מלאה, ולו בשלב זה.

בגזה"ד צויינו נסיבות ארוע התאונה והחבלות. נקבע, בהסתמך על הפסיקה, כי העונש מהווה נגזרת של מידת הרשלנות וחומרת הפגיעה. במקרה דנן מדובר בחוסר זהירות ברף גבוה, משהמשיך בנסיעה רציפה לצומת, חרף האור האדום ברמזור וכלי הרכב שעמדו בכיוון נסיעתו, וגרם לפגיעות קשות, בפרט אצל הנהגת המעורבת, כפי העולה מסיכום האשפוז. "... אך חשוב לציין כי אין מדובר בחבלות חמורות ברמה שהציג ב"כ המאשימה בטיעוניו כאשר ציטט מפסיקות מחמירות ביותר". תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות כנהג מקצועי ובעברו התקין יחסית נמנע ביהמ"ש קמא מלהשית מאסר בפועל.

המערער יליד 1977, בן 37, הוציא רשיון נהיגה בשנת 95. עברו, אל מול וותק הנהיגה הרב, איננו מכביד וכולל 8 ברירות משפט בלבד, אחרונה שבהן משנת 2005, בגין נהיגה שלא בכיוון החץ, והקודמות לה מהשנים 96, 97. התאונה ארעה עת נהג במשאית, לפני למעלה מ - 4 שנים, ביולי 2010.

בימ"ש קמא אמנם לא קבע מתחם ענישה ועל כן לא ניתן לדעת היכן מוקם המערער ועד כמה התחשב בשיקולים לקולא.