עפ"ת 28555-04-16 פנחס נ' מדינת ישראל

1.הערעור בתיק זה הופנה תחילה כלפי הכרעת הדין מיום 16.2.15 ולחילופין כלפי גזר הדין מיום 7.3.16 (להלן: הכרעת הדין ו- גזר הדין, בהתאמה) שניתנו ע"י בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (סגן הנשיא, כב' השופט אביהו גופמן) (להלן: בית משפט קמא) בתיק פל"א 722-04-12. בתיק הנ"ל הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע העבירות, כדלקמן: עבירה של נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) וסעיף 38 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה), עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) וסעיף 39א ביחד עם סעיף 64 ב(א) לפקודת התעבורה ותקנות 169א ו169 ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), עבירה של סטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, עבירה של חוסר שליטה ברכב, עבירה לפי תקנה 26(4) לתקנות התעבורה ועבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה. במסגרת גזר הדין השית בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים מאחורי סורג ובריח , מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים, קנס כספי בסך 2000 ₪, פסילה בפועל למשך 30 חודש, בניכוי פסילה מנהלית וכן פסילה על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים. בדיון בפניי שהתקיים ביום 23.6.16 חזר בו המערער מערעורו על הכרעת הדין ולפיכך הריני לדחות את הערעור ככל שהוא מופנה כלפי הכרעת הדין. הערעור מופנה כעת כלפי רכיב המאסר בפועל שהושת, כאמור, על המערער בגזר הדין.

כתב האישום

2. בעובדות כתב האישום שהוגש בתיק הנ"ל נגד המערער נטען, כדלקמן: ביום 2.3.12 נהג המערער ברכב "רנו" (להלן: הרכב) ברח' בן צבי בחדרה לכיוון מושב אליכין, כיוון דרום. במהלך נהיגתו איבד המערער שליטה על רכבו, סטה ימינה וירד לשטח חקלאי הנמוך מהכביש ב- 1.5 מטרים. בבדיקת דם שנערכה למערער נמצאה רמת אלכוהול של 202 מ"ג, העולה על המידה הקבועה בחוק. בנסיבות אלו נהג המערער ברכב בהיותו שיכור.

גזר הדין

3.בית משפט קמא ציין בגזר הדין, כי העבירה של נהיגה בשכרות היא מהחמורות בעבירות התעבורה ולא בכדי נקבע בגינה עונש פסילת מינימום. בית משפט קמא קבע, כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות בהן הורשע המערער נע בין 6 חודשי מאסר בפועל ל-12 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה לתקופה ממושכת. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הוטעם כי כמות האלכוהול שנמצא בגופו של המערער (202 מ"ג) הינה פי 4 מהמותר בחוק . במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ציין בית משפט קמא בגזר הדין, כי המערער נוהג 27 שנה וכי לחובתו 31 הרשעות תעבורה קודמות, בין היתר, בעבירה של סירוב להיבדק ובעבירה של נהיגה בזמן פסילה. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים לעיל.

הערעור

4.נטען על ידי המערער, כי לאחר הכרעת הדין, החליט בית משפט קמא, מיוזמתו, להפנות את המערער לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, דבר אשר לטענת המערער יצר בקרבו ציפייה כי אם יושת עליו עונש מאסר, אזי הוא ירוצה בעבודות שירות.

5.המערער מדגיש, כי מעולם לא ריצה עונש של מאסר ומוסיף וטוען, כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1988, ולפיכך לדידו, 31 הרשעות קודמות אינן מצביעות על עבר תעבורתי מכביד. המערער מוסיף וטוען, כי בית משפט קמא לא התחשב בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ובעובדה שלחובתו לא נרשמו, לאחר האירוע, במהלך ארבע שנים, עבירות תעבורה נוספות. עוד נטען, כי לפני מספר שנים מצבו הכלכלי והמשפחתי של המערער התדרדר, נוכח הליך של גירושין בו היה שרוי, אף כי בעת האחרונה חל שיפור במצבו הכלכלי של המערער ובכלל.