עפ"ת 27922-08-15 סרחאן נ' מדינת ישראל

1.בפניי ערעור הן על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בעכו, כב' השופט אבישי קאופמן (להלן:" השופט קאופמן" וגם "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 26.5.15 בתיק המ"ש 8738-05-15 ,לפיה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להישפט בגין דו"ח תעבורה (הודעת תשלום קנס) מחודש יולי 2013 והן על החלטה שניתנה ביום 4.6.15 ע"י בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, כב' השופט שלמה בנג'ו (להלן:" השופט בנג'ו" וגם "בית משפט קמא"), לפיה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להישפט בגין דו"ח תעבורה (הודעת תשלום קנס) מחודש מרץ 2014.

2.השופט קאופמן בהחלטתו הטעים, כי מדובר בדו"ח מחודש יולי 2013, אשר נמסר לידי המערער, לא הוגשה בקשה להישפט, ויתרה מכך, המערער אף שילם את הדו"ח. לפיכך, קבע בית משפט קמא, כי יש לראות את המערער כמי שהודה בעבירה, נשפט, נדון ואף נשא עונשו. מעבר לכך, הדגיש בית משפט קמא, כי אף בלא תשלום הדו"ח, אין בפי המערער הסבר מוצדק מדוע לא הגיש בקשה להישפט במועד. בנקודה זו הבהיר בית משפט קמא, כי טענות נגד העבירה עצמה, כשהן באות לאחר תשלום הדו"ח והודאה באשמה ובהיעדר כל נימוק המצדיק איחור כה גדול בהגשת בקשה, אינן מצדיקות הארכת מועד.

3.השופט בנ'גו בהחלטתו הטעים, כי הבקשה שבפניו הוגשה לאחר שבחודש דצמבר 2014 דחה ביהמ"ש (כבוד השופטת כרמית פאר-גינת) בקשה זהה של המערער וקבע, בהעדר אסמכתאות, כי אין למערער הגנה. בית משפט קמא ציין, כי המערער לא ערער על החלטה זו וכי, כעבור כחצי שנה מאז מתן ההחלטה, הגיש שוב בקשתו והפעם עם טענות אחרות ובבחינת "מקצה שיפורים". בית משפט קמא ציין בהחלטתו מושא הערעור, כי לא ניתן לערוך מקצה שיפורים מבקשה לבקשה וכי לכך מתווסף גם שיהוי ניכר המצטרף לחלוף המועד להגשת הבקשה להישפט.

נימוקי הערעור

4.ביחס להחלטתו של השופט קאופמן, טוען המערער כי העבירה שיוחסה לו בדו"ח הינה עבירה לפי תמרור 302 (עצור) בעוד שבמקום ביצוע העבירה מוצב תמרור 301 (מתן זכות קדימה). המערער מוסיף וטוען, כי שילם את הדו"ח, שכן לא רצה לשאת בעלויות הכרוכות בשכירת שירותיו של עו"ד וכי שילם את הקנס בכדי לחסוך זמן והוצאות. המערער מוסיף וטוען, כי לאחר שנודע לו כי נרשמו לחובתו "נקודות" במשרד הרישוי, פנה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד להישפט.

5.לטענת המערער, השופט קאופמן בהחלטתו, לא בחן את הבקשה לגופה ולא בדק את הראיות. המערער מוסיף וטוען, כי בעקבות הרשעתו בגין הדו"ח הנ"ל ייגרם לו נזק שלא ניתן לתיקון וכן עיוות דין, זאת בנוסף לפגיעה הקשה בפרנסתו, כנהג העוסק בחלוקת בלוני גז.

6.המערער מציין, כי לו ידע על הניקוד שיירשם לחובתו, היה מגיש בקשה להישפט ולא משלם את הקנס. המערער מציין, בנוסף, כי נודע לו ממשרד הרישוי כי יהא פסול מלנהוג במשך תשעה חודשים וכי אך לאחר בדיקות רפואיות, מבחן עיוני ומעשי, יוכל לחדש את רישיון הנהיגה.

7.המערער טוען, כי אם לא תבוטל או תתוקן החלטת בית משפט קמא, ייגרם לו נזק שלא ניתן לתקנו. עוד טוען המערער, כי סיכויי ערעורו על החלטת כב' השופט קאופמן- גבוהים.

8.באשר להחלטת השופט בנג'ו, טוען המערער, כי לאחר שניתנה החלטת השופטת כרמית פאר גינת, אשר דחתה את בקשת המערער להארכת מועד להישפט, בין היתר מהטעם שהמערער לא פרט את טענות ההגנה שעומדות לו, הגיש המערער בחלוף חצי שנה ממועד מתן ההחלטה הנ"ל, את בקשתו בפני השופט בנג'ו. המערער טוען, כי בעקבות החלטת השופטת כרמית פאר גינת, צרף לבקשה שהוגשה בפני השופט בנג'ו ראיות הסותרות, לטענתו, את כתב האישום.

9.לטענת המערער, בית משפט קמא, כב' השופט בנג'ו, לא בחן את הבקשה לגופה ולא בדק את הראיות. המערער שב ומציין, כי אם תיוותר ההחלטה על כנה, ייגרם לו נזק רב ועיוות דין. המערער מדגיש, כי לא ידע על רישום הנקודות בצד העבירה ומוסיף, כי הוא משוכנע שלא עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. המערער כופר בעובדות הדו"ח ומצרף תמונות לתמיכה בטענותיו.