עפ"ת 27631-03-16 מדינת ישראל נ' ורדי

1.לפניי ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט נאיל מהנא), אשר זיכה את המשיב מהעבירה של נהיגה בשכרות. יצוין, כי המשיב הורשע בעבירה השנייה שיוחסה לו בכתב האישום דהיינו, נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנה שהסיע יותר משני נוסעים ללא מלווה.

2.על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 14.11.14 בסמוך לשעה 04:19 נהג הנאשם ברכב בהיותו שיכור בכך שבבדיקה שנערכה לו נמצא בדמו אלכוהול בריכוז של 24 מיליגרם ב- 100 מיליליטר דם, העולה על המידה הקבועה.

3.בתשובתו לכתב האישום, הודה ב"כ המשיב בנהיגה בזמן ובמקום, אך כפר בעבירת השכרות וטען, כי לא היה חשד סביר לדרוש בדיקה ולא התקיימה שרשרת סם. כמו כן, כפר בכך שהסיע נוסעים מעל המותר. המשיב הסכים להגשת חוות דעת המומחה ותוצאות בדיקת הדם, וויתר על העדה ד"ר שלמך. בתום פרשת התביעה, בחר המשיב שלא להעיד.

4.לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא בכך שקבע, כי מתעורר ספק שמא נפל פגם בבדיקת המעבדה, עובדה הפוגעת באמינותה באופן שלא ניתן לסמוך על תוצאותיה. במיוחד, הלינה המערערת על העובדה שבדיקת המעבדה הוגשה בהסכמה וכפועל יוצא מכך, עורכת הבדיקה לא הוזמנה לחקירה נגדית.

5.בפתח הדיון שבפניי, הלינו ב"כ המשיב על ניסוחה של הודעת הערעור ובמיוחד על הטענה הנרמזת כי ההגנה נהגה בחוסר הגינות בתיק זה. ייאמר מיד, לא מצאתי פגם כלשהו בהתנהלות התביעה, מה שאינני יכול לומר על התנהלותה של ההגנה בתיק זה.

6.לא ברור לי כיצד ובאיזה סמכות צירפה ההגנה לסיכומיה בכתב תעודת עובד ציבור וכן חוות דעת מומחה של המכון לטוקסיקולוגיה שנלקחו מתיק אחר. לצערי, בחר בית המשפט קמא להסתמך בנימוקי הזיכוי על המסמכים שצורפו שלא כדין וזאת גם בשים לב לכך שלמערערת לא ניתנה הזדמנות להתייחס למסמכים אלה (ראה סעיף 20 להכרעת הדין).

7.לנוכח הסכמת באי כוח המשיב להגשת תוצאות בדיקת המעבדה, לא היה מקום שיערערו על אמינותה בעת שהגישו סיכומים בכתב. לא זו אף זו, בטיעון בפני, חזרו באי כוח המשיב על טענה עובדתית (אשר נדחתה על ידי בית המשפט קמא) בעניין גילו של המשיב. לא למותר לציין, כי נעלמה מעיני באי כוח המשיב העובדה כי במסמך שהוגש בהסכמה מצוין במפורש תאריך לידתו של המשיב.

8.ב"כ המשיב טענו, כי פעלו וניצלו את זכויותיהם לפי החוק, אך על כך בדיוק נאמר בע"פ 1/48 סילבסטר נ' היועמ"ש (פ"ד א בעמ' 18):