עפ"ת 26571-11-14 קליין נ' מדינת ישראל

1.בפני ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה מרכז (כב' הש' מגי כהן) , בהמ"ש 6031-07-14 , מיום 29.9.14, לדחות את בקשת המערער להארכת המועד להישפט, בגין הודעת תשלום קנס, המייחסת לו נהיגה במהירות העולה על המותר.

3.ב"כ המערער טען כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נבע מכך כי ההודעה הראשונה בגין ביצועה, לא הומצאה לידיו כדין, אלא אך הודעה בדבר כפל תשלום הקנס. ב"כ המערער אף פירט את הכשלים שנתגלו באישור המסירה המובילים לטעמו למסקנה כי הודעת התשלום לא הומצאה לידי המערער כדין.

עוד טען ב"כ המערער כי בעת הרלוונטית לא היה הרכב בחזקתו של המערער אלא נהג בו מר זכריה חדורה, כמפורט בתצהיר שהוגש על ידי זה האחרון. משכך, אף טען ב"כ המערער כי יהא בדחיית הערעור והותרת ההחלטה על כנה, משום גרימת עיוות דין למערער.

4.ב"כ המשיבה טען כי הודעת התשלום הומצאה למערער כדין ובכל מקרה לא עמד בנטל המוטל על כתפיו להוכיח כי נפל פגם באישור המצביע על כך.

עוד לדברי ב"כ המשיבה, על פי ההלכה הנוהגת, אין בעצם הטענה כי אחר נהג ברכב, כשלעצמה, משום הוכחה בדבר גרימת עיוות דין.

דיון והכרעה

5.על המבקש להאריך מועד להישפט, להוכיח כי הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שאינן תלויות בו וכן כי הוגשה מיד לאחר הסרת המניעה. כמו כן רשאי בית המשפט להיעתר לבקשה בשל נימוקים מיוחדים שיירשמו.

6.את הסיבה לאי הגשת הבקשה במועד, תולה המערער בכך כי הדו"ח לא הגיעה לידיו, מסיבות שאינן תלויות בו.