עפ"ת 24752-04-16 גידה רן נ' מדינת ישראל

פתח דבר

1. לפני ערעור כנגד הכרעת דינו של בית משפט לתעבורה בפתח תקווה מיום 16.12.2015 בתיק תת"ע 7460-05-14 (כב' השופט יהושע צימרמן), לפיו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנה 169 א' לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

   על המערער נגזרו העונשים הבאים: הפעלת מאסר על תנאי בן 6 חודשים, אשר הוטל על המערער בתיק קודם, לריצוי בדרך של עבודות שירות; מאסר בפועל בן חודשיים שירוצה בחופף לעונש המאסר שהופעל; מאסר על תנאי בן 5 חודשים, לבל יעבור עבירה של נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או נהיגה בפסילה; הפעלת פסילה על תנאי לתקופה של 4 חודשים שהוטלה על המערער בתיק קודם; פסילה בפועל לתקופה של 24 חודשים שתרוצה בחופף לפסילה שהופעלה; פסילה על תנאי למשך 6 חודשים לבל יעבור עבירה של נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, או נהיגה בפסילה; התחייבות כספית בסך 3,000 ש"ח לשנתיים לבל יעבור עבירה בה הורשע או נהיגה בפסילה.

2. על פי המתואר בכתב האישום, המערער נהג ברכב בשעת לילה מאוחרת, בכביש 5720 מול הכניסה לחופית, בהיותו שיכור, כאשר בדוגמא של ליטר אויר נשוף שלו נמצא ריכוז של 340 מיקרוגרם, העולה על המידה הקבועה בחוק.

   ערעורו של המערער מופנה כנגד הכרעת הדין.

   פסק הדין של בית משפט קמא

3. במסגרת הכרעת הדין דן בית המשפט קמא בשאלת זיהויו של המערער וקשירתו לתרשומות עדי התביעה, וזאת על רקע הטענה כי החתימה הרשומה בסעיף 8 בת/8 כחתימת הנהג איננה חתימתו.

   בית המשפט קמא ציין בהקשר זה כי המערער סרב באופן עקבי לחתום על מסמכי השוטרים, וכי המקום היחיד בו מתנוססת חתימה הינו סעיף 8 בת/8, לגביה טוען המערער כי זו אינה חתימתו.

   לאחר ששמע בית המשפט קמא את מומחה ההגנה בעניין זה, הגיע לכלל מסקנה לפיה לא ניתן לדעת בוודאות מי חתם את החתימה האמורה, בקובעו: "יתכן כי הנאשם חתם חתימה זו ואולם באותה מידה יתכן כי אחר חתם. מאחר ובמשפט פלילי עסקינן אני קובע כי בשל הספק שהתעורר אני מתעלם מהחלק בתרשומת השוטרים עליו מתנוססת חתימה זו".

   אלא לצד זאת קבע בית המשפט קמא כי אף בהנחה שיש להתעלם מחלק זה בתרשומת השוטר, הרי שאין בכך כדי להביא לזיכויו של המערער. בהכרעת הדין הובהר כי מטרתו העיקרית של סעיף 8 ב-ת/8 הנושא כותרת "דרישה להבדק" הינה הסברת המשמעות המשפטית הנלווית לסירוב להיבדק, ומכאן שחשיבות רבה לו כאשר עבירת השכרות הינה מכוח סירוב להיבדק, ואולם בנסיבות המקרה דנן, המערער לא טען כי סרב לתת דגימת אויר נשוף. המערער נבדק, נשף והתקבלה תוצאת הנשיפה, לפיכך, השאלה מי הוא החתום על סעיף 8 האמור, אינה מעלה או מורידה בשאלת אשמתו של המערער.

   בית המשפט קמא אף קבע כי עיון ביתר תרשומות השוטרים ובחומר הראיות מוליך למסקנה כי המערער הוא האדם אשר לגביו נערכו התרשומות והוא האדם אשר ביצע את בדיקת הינשוף שבתיק. בית המשפט קמא שוכנע כי כל תרשומות השוטרים מתייחסות למערער, כי לא נפלה כל טעות בזיהוי, וכי אין בספק שהתעורר באשר לחתימה על סעיף 8 ל-ת/8 כדי להפריך מסקנה זו.

4. בית משפט קמא ציין בהכרעת דינו כי המערער הצטייד בקבלה מהמסעדה בה שהה כדי להוכיח את טענתו לפיה שתה משקה תפוזים מוגז, להבדיל ממשקה אלכוהולי, אלא שבכך אין ראייה כי המערער לא שתה משקה אלכוהולי קודם לכן או אף לאחר מכן, בפרט נוכח העובדה שמועד הפקת החשבונית היה בשעה 1:52 ועד שעת עצירת רכבו על ידי השוטרים בשעה 2:55 חלפה כשעה.