דיאב נ' מדינת ישראל

כללי

סאמר דיאב, המערער בערעור זה, הורשע, לאחר שנשמעו ראיות בפני בית-משפט השלום לתעבורה בחיפה, בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה, בניגוד לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ואי מסירת הודעה למשטרה, בניגוד לתקנה 144(א)(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

המערער זוכה במשפטו משתי עבירות נוספות, שבעשייתן הואשם בתחילה: נהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21(ב) לתקנות התעבורה וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה והתנהגות שגרמה חבלה לגוף בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

בגזר-הדין, שניתן בבית-משפט השלום לתעבורה מפי כב' השופט גיל קרזבוים, סגן נשיא בית-המשפט, ביום 2.3.17 הוטלו על המערער בגין הרשעתו בדינו עונשים כדלקמן –-

מאסר בפועל בן 7 חודשים; מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים, פסילת רישיון נהיגה למשך 40 חודשים; פסילה על-תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים וכן תשלום פיצויים בסך של 10,000 ₪ להולך הרגל, אשר בהפקרתו שלא כדין הורשע.

ערעורו של המערער, אשר הוגש באמצעות סנגורו המלומד, עו"ד שלומי בלומנפלד, הופנה נגד חומרת העונש בלבד והתמקד בבקשתו לקצר את תקופת המאסר לריצוי בפועל אשר הוטלה על המערער ובמתן הוראה כי המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

עובדות המקרה

נפנה תחילה לעיין בעובדות המקרה.

בכתב-האישום, אשר הוגש נגד המערער הוא הואשם בכך, שביום 2.3.14 בשעת בוקר, הוא נהג ברכב פרטי בקרית-אתא בדרך עירונית. על-גבי הכביש בו נהג המערער סומן מעבר חצייה ותמרורים, המורים על קיומו משני עבריו. עת שהמערער קרב לצומת, חצה את הכביש במעבר החצייה מימין לשמאל בכיוון נסיעת המערער, הולך-רגל יליד שנת 1928 בהליכה איטית. הולך הרגל הספיק להגיע למרכז מעבר החצייה ואז פגע בו, כך נטען, המערער עם חזית רכבו. הולך הרגל הועף למרחק של כשלושה מטרים לפנים. למרות שהמערער היה מעורב בתאונת-הדרכים, כמפורט לעיל, והיה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם, הוא לא עצר במקום התאונה, המשיך בנסיעה, עזב את מקום-התאונה מבלי להגיש לנפגע עזרה ומבלי להודיע על קרות התאונה למשטרה. כתוצאה מהתאונה, כך נטען, נחבל הולך הרגל באופן שנגרמו לו שברים בצלעות עם שטף-דם בסרעפת ודימום פעיל, נוצר חתך מורכב במצחו וכן דימום תת-עכבישי פרונטלי דו-צידי. הולך הרגל אושפז בבי"ח רמב"ם; שם הוא טופל, החתך נתפר והוא שוחרר ביום 7.3.14 לביתו.

הכרעת-דינה של הערכאה הראשונה

בית-משפט השלום זיכה את המערער מאחריות לתאונה הנ"ל חרף קביעתו ש"מאזן ההסתברויות מצביע על אחריותו" מהטעמים הבאים –

א. בכתב-האישום צוין שהולך-הרגל חצה את מעבר החצייה מימין לשמאל. עובדה זו לא הוכחה ובית-המשפט קבע כי לא היה זה מן הנמנע שהולך-הרגל חצה משמאל לימין. בתרחיש אחרון זה, בהחלט ייתכן שעניין לנו כאן בתאונה בלתי-נמנעת, שכן במצב זה זמן ירידת הולך-הרגל לכביש "נבלע" בתוך זמן-התגובה של הנהג. בוחן-התנועה לא בחן את האפשרות הזו למרות שהמערער טען אותה באוזניו מהיום הראשון .

ב. ככל שהולך-הרגל חצה משמאל לימין, אין ניתן לשלול האפשרות שירידתו לכביש בוצעה כשהמערער ורכבו כבר היו על מעבר החצייה. פגיעת הולך-הרגל מהגלגל הקדמי השמאלי ועדות הולך-הרגל שנפגע מיד עם הירידה לכביש תומכים בגרסה זו.

ג. המאשימה לא טענה כי על המערער להתגונן גם מפני תרחיש זה ורק במסגרת סיכומיה טענה לחצייה משמאל לימין.

לאור כל אלה, קבע בית-המשפט קמא קביעות כדלקמן –