עפ"ת 23805-12-15 מאיר שלומית נ' מדינת ישראל

 1.בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחדרה (כבוד השופטת כרמית פאר גינת) שניתן ביום 14.10.15 בתיק תת"ע 7371-03-15 (להלן: "בית משפט קמא"), במסגרתו הורשעה המערערת בהעדרה בעבירה של אי ציות לרמזור, עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") ונגזר קנס בסך 1,200 ₪ ופסילה על תנאי לתקופה של חודשיים וזאת, למשך שנתיים.

2.ערעור זה הוגש תחילה בטענה כי המערערת לא קיבלה את הודעת הקנס או את ההזמנה למשפט. המערערת טענה עוד כי כתב האישום אינו חתום והוא נושא תאריך 25.3.15 בעוד העבירה נעברה לכאורה ביום 12.10.14, כלומר 5 חודשים ו- 13 ימים לאחר ביצוע העבירה, כאשר סע' 225א(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982 (להלן: "החוק") קובע שיש להגיש כתב אישום תוך 4 חודשים.

כן טענה המערערת, כי בית המשפט רשאי לשפוט אותה בהעדרה, אם סבר כי לא ייגרם לה עיוות דין (סע' 240א(3) לחוק), אבל בית משפט קמא לא קבע שהוא סבור כך. לטענתה אי התייצבות וויתור על הזכות להתגונן, איננה פוטרת את המאשימה מלהביא את ראיותיה. האפשרות לראות בנאשם כמודה רק בשל שלא התייצב, אינה מתיישבת עם פסקת ההגבלה אשר בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

נוכח האמור טענה המערערת, כי יש לבטל את פסק הדין או לחלופין להורות על תשלום הקנס בסכום המקורי.

3.בדיון שהתקיים ביום 22.2.16 הגישה המשיבה שני תדפיסים מהם עולה כי הומצאו למערערת שני זימונים, הראשון מיום 22.11.14 לפיו זומנה לדיון שנקבע ליום 20.1.15 והשני, מיום 18.11.14 לפיו זומנה לדיון שנקבע ליום 13.10.15. על שניהם חתומה המערערת בחתימת ידה.

המערערת התנגדה להגשת התדפיסים משלא הוגשו לבית משפט קמא. ההתנגדות נדחתה והוריתי על הגשת המסמכים. בהמשך הודיעה המערערת כי היא עומדת על ערעורה וביקשה להגיש טיעונים בכתב.

טענות המערערת: -

4.המערערת הגישה טיעונים בכתב בהרחבה יתירה ואלו, בתמצית, עיקר טיעוניה:

התדפיסים שהוגשו אינם עונים על דרישות החוק, אינם ערוכים כדין ואינם חתומים ולכן אין להם כל תוקף משפטי. לטענת המערערת, מדובר ב"עבודת הכנה" לכתב האישום אשר יוגש במועד עתידי, אחרי שהתובע ישלים את החסר ויעניק לו את חתימתו. לראיה מפנה המערערת להבדלים בין תדפיסים אלו לכתב האישום שבתיק: שם העד "אילן כרמית" הוסף לכתב האישום ואינו מופיע בתדפיסים; בתדפיסים מופיעה הערה כי "הזמנה לדין זו מחליפה הזמנה לדין קודמת אם נשלחה לך לגבי העבירה הנ"ל" ואילו בכתב האישום אין הערה כזו, למרות שהוא מתיימר להיות "העתק" של התדפיס; כך גם השינוי בכתובת העד טל ק, שנעשה ללא בקשה כדין.

התדפיסים שהוגשו רק בהליך הערעור ולא בפני בית משפט קמא, אינם ערוכים בהתאם לטפסים הרלוונטיים, בין אם מדובר בטופס 4 או 7א לתוספת החוק או טופס 8ב לתוספת התקנות. כל אחד מטפסים אלו כולל הערה לנאשם ולפיה במידה ולא יתייצב, ייחשב כמודה וניתן לדון אותו בהעדרו, הוראות בבחינת "לפני עיוור לא תיתן מכשול" אשר לא נכללו לא בתדפיסים ולא בכתב האישום שבתיק.

5.כתב האישום שבתיק אינו חתום – לטענת המערערת, לא מדובר בפגם טכני כטענת המשיבה, אלא בפגם מהותי המבטל כל הליך שהתקיים בעקבותיו (ע"פ 146/51 נואסר נ' היועץ המשפטי לממשלה וכן בש"פ 939/98 מנואל כץ נ' מדינת ישראל וע"פ 168/51 היועמ"ש נ' ארביד, פ"ד ו 284, אשר דנו בהעדר חתימה על כתב ערעור). בכל האסמכתאות שהגישה המשיבה דובר על נאשם שהתייצב למשפטו ובכך התרפא הפגם ואילו במקרה זה, המערערת לא התייצבה ולא הייתה חייבת להתייצב. כמו כן טענתה כי אין צורך בחתימה על כתב האישום מסתמכת על פסיקה של בית המשפט המחוזי, שניתנה בניגוד להלכה המחייבת של בית המשפט העליון.

לטענת המערערת, אכן, פגם טכני ניתן למחילה, אך במקרה זה המשיבה לא ביקשה, לא בבית משפט קמא ולא בהליך זה, לתקן את הפגמים הטכניים אלא מבקשת להתעלם מהוראות החוק ולמחול לה על פגמים אלו, מבלי להסביר מדוע נפלו פגמים אלו ומבלי להגיש בקשות מתאימות וליידע את הנאשם בדבר הגשתן.

בהעדר חתימה ובהעדר ההוראות של "בפני עיוור לא תיתן מכשול" רשאית הייתה המערערת להישאר בביתה, ואין נפקא מינה אם היא עשתה במודע ועל פי עצה משפטית שקיבלה או שלא במודע ואף בשכחה. בכדי להחיל על המערערת הוראות השפיטה בהיעדר, ראוי לדאוג לזימון כדין ומשלא נעשה הדבר והמערערת נשפטה בהעדר, נגרם עיוות דין.