עפ"ת 21209-02-15 זיאן נ' מדינת ישראל

בפני בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו ביום 17.8.14 במסגרת גזר דינו בפל"א 3753-08-14, בבית משפט השלום לתעבורה בעכו (כב' השופטת ש' פיינסוד-כהן).

המערער הורשע, על פי הודייתו בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה לעניין העונש, בביצוע העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה – לפי ס' 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), נהיגה ברכב ללא ביטוח – לפי ס' 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970, אי ציות להוראות שוטר במדים או שוטר שהזדהה על ידי תעודת מינוי – לפי ס' 23א(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, זיוף זיהוי רכב – לפי ס' 62(9) לפקודת התעבורה, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע יותר מ-12 חודשים – לפי ס' 10א לפקודת התעבורה, ונהיגה ללא רישיון רכב – לפי ס' 2 לפקודת התעבורה.

בהתאם להסכמות הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, על המבקש הוטלו העונשים הבאים: מאסר לתקופה של חודש ימים; הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים מת"פ 16030-05-13 לריצוי במצטבר החל מיום מעצרו, כך שסה"כ ירצה 7 חודשי מאסר בפועל (יצויין כי בגזה"ד נרשם בשגגה כי המאסרים ירוצו בחופף); 9 חודשי מאסר מותנה; פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 5 שנים; פסילה מותנית לתקופה של 12 חודשים; קנס בסך 1,000 ₪; התחייבות כספית בסך 5,000 ₪; חילוט הרכב.

בגדר גזר הדין נקבע כי ריצוי עונש המאסר יידחה למשך חודשיים ימים, עד ליום 19.10.14, כשבמהלך תקופה זו ישהה המבקש בתנאי מעצר בית מלא בביתו ובפיקוח אשתו. יודגש כי במסגרת התיק דנן היה המבקש עצור עד לתום ההליכים בעניינו, ושוחרר במעמד מתן גזר הדין עד לתחילת ריצוי עונשו, כאמור, בתנאי מעצר בית מלא.

ביום 14.10.15, ימים ספורים עובר למועד שנקבע לתחילת ריצוי עונשו, הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, הגם שהמועד הקבוע לכך בדין חלף זה מכבר. הערעור נדון במסגרת עפ"ת 20796-10-14 בפני כב' השופט כ' סעב. היות והטענות בערעור כוונו בעיקרן כנגד משמעות הודייתו של המבקש במיוחס לו במסגרת הסדר הטיעון, עת היה המבקש מיוצג בידי סנגורו הקודם, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט למחיקת הערעור, תוך שמירת זכותו של המבקש להגיש בקשה לחזרה מהודיה לבית המשפט קמא תוך 21 יום. כן הוסכם בהמלצת בית המשפט כי ריצוי עונש המאסר יעוכב עד להחלטת בית משפט קמא בבקשה לחזרה מהודיה.

המבקש אכן הגיש לבית משפט קמא בקשה לחזרה מהודיה, וזאת יום אחד בלבד טרם תום המועד שנקבע. הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים, אליו לא התייצבו המבקש ובא כוחו, והבקשה נמחקה.

לבקשת ב"כ המבקש, ובנימוק כי לא התקבל הזימון לדיון, נקבעה שנית הבקשה לדיון במעמד הצדדים. ביום 28.1.15 ניתנה החלטת בית משפט קמא הדוחה את בקשת המבקש לחזרה מהודיה. בגדרה של החלטה זו נקבע כי המבקש יחל בריצוי עונשו ביום 11.2.15.

ביום 9.2.15, היינו, יומיים בלבד עובר למועד שנקבע לתחילת ריצוי עונשו, הגיש המבקש בשנית ערעורו הנוכחי, בצד בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. יצוין כי במסגרת הודעת הערעור ובקשתו לעיכוב ביצוע לא פירט ב"כ המבקש את מלוא השתלשלות העניינים כפי שפורטה לעיל.

לאחר עיון בבקשה ובהודעת הערעור, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.