שם טוב נ' מדינת ישראל

1.לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז (השופט א' בועז) מיום 13.6.2024, בתיק גמ"ר 10337-10-21 במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א -1961 ונגזרו עליו העונשים הבאים: 11 חודשי מאסר בפועל; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים; מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים; פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, בתנאים שקבע בית משפט קמא; פיצוי בסך 30,000 ₪ לאשת המנוח.

2.כמפורט בכתב האישום ובהכרעת הדין, ביום 6.8.2021 בשעה 14:30 לערך, נהג המערער במשאבת בטון (להלן: המשאית) בכביש 57, מכיוון מזרח למערב.

באותה עת, במסלול הנגדי למסלול נסיעתו של המערער, על כביש 57, מכיוון מערב למזרח, נסע אדם מייקל מרטין (להלן: המנוח), על אופנוע (להלן: האופנוע) והתקרב לצומת בית ליד המרומזר (להלן: הצומת). בסמוך לשעה 14:33, פנה המערער שמאלה בצומת הסמוך (המצוי בהמשך לצומת בית ליד בכיוון נסיעת האופנוע) לכיוון מסוף האוטובוסים, מבלי להבחין שאופנוע מתקרב לכיוונו ומגיע מולו, המשיך בנסיעה רצופה, וחסם את שני נתיבי הנסיעה שבכיוון נסיעתו של המנוח, בעקבות חסימת נתיבי הנסיעה, פגע האופנוע בדופן ימין של המשאית ונדחף לאחור. כתוצאה מהתאונה, נגרמה למנוח חבלה רב מערכתית ופגיעה בראשו ובלסת, הוא פונה לבית החולים "לניאדו", שם נקבע מותו תוך זמן קצר.

3.במקור נסוב הערעור על הכרעת הדין המרשיעה ולחילופין על גזר הדין, אלא שבמהלך הדיון בערעור, ולאחר ששמע את הערותינו, חזר בו המערער מהערעור כלפי הרשעתו כך שנותר על כנו הערעור ביחס לחומרת העונש בלבד.

עיקרי גזר הדין

4.בית משפט קמא עמד על הראיות לעונש – עדויותיהן של אשת המנוח ובתה הבוגרת אשר העידו על האובדן הבלתי נתפס בעקבות מות המנוח, ועל כך שבעקבות רשלנות המערער הפכה המשפחה ממשפחה מאושרת למשפחה עצובה וכואבת. מטעם המאשימה הוגש גיליון הרישום התעבורתי של המערער, הכולל 32 הרשעות.

מטעם המערער העידו לעונש אשתו ובתו, אשר מסרו שמאז יום התאונה השתנו חייהן ללא היכר, מצבו הנפשי של המערער התדרדר ומצבו הבריאותי קשה; כן הוגשו מסמכים רפואיים: האחד, סיכום רפואי שנערך על ידי רופא המשפחה של המערער ולפיו עונש מאסר עלול לגרום להתדרדרות במצבו הבריאותי ולסיכון חייו באופן ממשי; השני, חוות דעת רפואית שנערכה על ידי פרופ' מאיר להב, מומחה לרפואה פנימית והמטולוגיה, אשר ציין שהמערער חולה בשתי מחלות ממאירות המטולוגיות וכי חשיפה לסביבה מזוהמת וטיפול רפואי לא מתאים עלולים לגרום להתדרדרות במצבו ולסכן את חייו.

5.בית משפט קמא עמד על טיעוני הצדדים לעונש וציין את דבריו האחרונים של המערער אשר פנה למשפחת המנוח, הביע צערו על מות המנוח תוך שהבהיר שהאירוע ילווה אותו עד יום מותו.

בית משפט קמא עמד על העובדות שגיבשו את רשלנות המערער, אשר יכול היה וצריך היה לראות את המנוח ואת יתר כלי הרכב אשר החלו לנסוע לכיוון ישר בחסות האור הירוק עוד בטרם החל את פנייתו שמאלה; המערער בחר באופן מודע שלא לעצור את המשאית לפני הפניה, חייב היה להסתכל היטב לעבר התנועה האמורה לבוא מולו טרם שפנה שמאלה וכמובן גם במהלך הפניה, ומשלא עשה כן, הגדיל עוד את הסיכון להתרחשותה של תאונה. בית משפט קמא הפנה לקביעתו בהכרעת הדין לפיה מעשים אלו מגבשים רשלנות בדרגה "בינונית לכל הפחות". כן נקבע, שכנהג מקצועי הנוהג ברכב גדול וכבד, חלה על המערער חובת זהירות מוגברת שאותה הפר.

בית משפט קמא הוסיף כי לא הובאה בפניו ראיה המלמדת על כך שהמנוח נהג מעל המהירות המותרת בחוק וקבע כי אם קיים אשם תורם מצדו, הרי שהוא מזערי ואיננו בבחינת גורם זר מתערב.

הוטעם כי אמת המידה הקובעת את העונש בעבירות מסוג זה היא דרגת הרשלנות; כי ראוי להטיל בעבירה של גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים עונשי מאסר ממש וכן פסילה הולמת, הן לאור עיקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה; וכי בעבירה זו, ככלל נסוגות נסיבותיו האישיות של הנאשם מפני האינטרס הציבורי ואך בנסיבות חריגות ומיוחדות תתקיים הצדקה להימנע מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

לאחר סקירת פסיקה, נקבע כי מתחם העונש ההולם בענייננו כולל מאסר בפועל הנע בין 10 חודשים לבין 20 חודשים, לצד פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של עד 15 שנים, מאסר מותנה ופיצוי למשפחת הקורבן.

בעת קביעת העונש בתוך המתחם שנקבע, נשקלו גילו המתקדם של המערער (70); היותו נשוי ואב לחמישה ילדים, והשפעת עונש מאסר על המערער ומשפחתו; העדר עבר פלילי; וותק נהיגה; עבר תעבורתי הכולל 32 הרשעות, בעיקר עבירות מסוג ברירת משפט; מצבו הבריאותי המורכב של המערער שאובחן כחולה לוקמיה כרונית, הגם שנקבע שאין במצבו זה כדי להוביל להימנעות מריצוי מאסר ממש; ניהול המשפט באופן השולל מהמערער "הנחת הודאה".

בית משפט קמא שב והדגיש שהגם שמלאכת הענישה בעבירה מסוג זה אינה קלה, בהינתן שככלל מדובר בנאשמים נורמטיביים שהתרשלו ברגע של היסח דעת, הרי שעדין הטלת עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות תתאפשר במקרים חריגים בלבד. בנסיבות אלו, נקבע שיש להשית על המערער עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, הגם שבתחתית מתחם העונש שנקבע.

תמצית טיעוני הצדדים בערעור

6.ב"כ המערער טען שרף הרשלנות העולה מנסיבות ביצוע העבירה הוא נמוך ולא בינוני כפי שקבע בית משפט קמא.