עפ"ת 19040-08-15 מחאמיד נ' מדינת ישראל

בפניי ערעור על החלטתו של בית משפט לתעבורה בנצרת [כב' השופט אלכס אחטר] מיום 20.7.15, בתיק המ"ש 8504-06-15, לפיה, דחה בית משפט קמא בקשה להארכת מועד להישפט באשר לדוח מס' 90504296816.

בא כוחו המלומד של המערער, נימק את טיעוניו בציינו, כי ביום 28.6.15 הוגשה מטעמו בקשה למתן אורכה להישפט. ביום 29.6.15 ניתנה החלטה ואשר לפיה הורה כב' השופט אלכס אחטר למשיבה למסור תגובה מטעמה בתוך 14 יום. ביום 20.7.15, ניתנה החלטה ע"י בית משפט קמא הדוחה את הבקשה עקב דלות הנימוקים אשר עמדו בבסיסה. לא זו אף זו, ביום 23.7.15 הוגשה בקשה לעיון חוזר לה צורף תצהיר התומך בנימוקי הבקשה. אולם, גם בקשה זו נדחתה.

מלבד הנימוקים הטכניים, ב"כ המערער השליך את יהבו על טענת הגנה לפיה המערער כלל לא נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה, כפי המיוחס לו על-פי הדו"ח. לדידו, בזמן הרלוונטי הרכב היה נהוג ע"י אשתו של המערער. טענות ההגנה נתמכו, כאמור, בתצהיר מטעם האישה אשר הוגש, במסגרת הבקשה, ממנו עולה, לכאורה, כי האישה היא זו אשר נהגה ברכב בזמן המעשה המיוחס.

טענה נוספת באמתחתו של המערער היא, כי העבירה בוצעה ביום 27.3.15, כאשר למערער נודע על הדוח נשוא העבירה רק ביום 25.6.15 וכאשר היום האחרון להגשת בקשה להישפט הוא 25.6.15. הבקשה להארכת מועד להישפט הוגשה ביום 28.6.15; קרי – הבקשה הוגשה בהזדמנות הראשונה בחלוף שישי-שבת, ומיד לאחר שנודע למערער על קיום הדו"ח. מכאן, סבור ב"כ המערער, כי היה על בית משפט קמא להיעתר לבקשה וזאת על רקע מועד הגשתה ועובדה היא, כי האיחור בהגשה, במשך שלושה ימים, הינו זעום ושולי ואינו נעוץ באשמה ו/או ברשלנות כלשהי מצד המערער.

כאן המקום לציין, כי הקנס בגין הדו"ח אשר עמד בבסיס בקשותיו של המערער בפני בית משפט קמא ובבסיס ההליך כאן, שולם. אולם, לטעת המערער, הוא לא שילמו ואף לא ידוע לו דבר באשר לזהות האדם שעמד מאחורי תשלומו. יתרה מזו, כפי שהוזכר לעיל, הפעם הראשונה שנודע למערער על קיום הדוח היא ביום 25.6.15.