מדינת ישראל נ' יצחק דוידוף

השופטת ר' פרידמן-פלדמן:

ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כבוד השופט נאיל מהנא) מיום 26.1.2016 בתיק פ"ל 1518-04-14.

בית-משפט קמא האריך בשנתיים מאסר על תנאי למשך שבעה חודשים, שהיה תלוי ועומד נגד המשיב, והורה על תשלום קנס בסך 25,000 ₪; פסילה מנהיגה למשך שש שנים, במצטבר לכל פסילה אחרת; פסילה על תנאי; וצו מבחן למשך שנה.

כתב האישום:

1. המשיב הורשע, על פי הודאתו, בנהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות מכח סירוב, הכשלת שוטר ונהיגה ללא ביטוח.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 12.01.14 סמוך לשעה 03:50, נהג המשיב ברכב פרטי ונסע בכביש 45, המוביל מצומת עופר לכוון כללי עטרות. שם עצרו אותו שוטרים, וכאשר התבקש להזדהות, הכשיל את השוטרים בכך שהתחזה לאחיו ומסר פרטי תעודת הזהות של האח. באותן נסיבות נהג המשיב בהיותו שיכור, בכך שסרב לבצע בדיקת דם לבדיקת כמות האלכוהול שבגופו. המשיב נהג כשהוא פסול מנהיגה, ביודעין, בהתאם לגזר דין של בית המשפט לתעבורה בירושלים בתיק 3011-07-11, בו הושתה על המשיב פסילה למשך ארבע שנים והוא הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט.

גזר דינו של בית-משפט קמא:

2. בגזר דינו סקר בית-משפט קמא את תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של המשיב.

לגבי מתחם העונש ההולם, קבע בית המשפט כי העבירות אותן ביצע המשיב הינן עבירות חמורות, כי המשיב סיכן לא רק את עצמו אלא את כל משתמשי הדרך, וכי בדרך נס לא ארעה תאונת דרכים. בית המשפט ציין כי זו הפעם הרביעית בה המשיב נוהג בשכרות, והפעם אף בהיותו פסול לנהיגה, ומספר ימים לפני שהחל לרצות עונש של מאסר בעבודות שירות שהושת עליו בתיק אחר. זאת כאשר המשיב מתחזה לאחר עת נעצר על ידי שוטרים.

מתחם הענישה שקבע בית המשפט היה מאסר בפועל למשך מספר חודשים לצד פסילה ממושכת למשך שנים.

לגבי העונש הראוי, סבר בית משפט קמא כי "ההליך השיקומי אותו עבר הנאשם הוכיח עצמו כיעיל. בנסיבות אלה, ברור שכליאתו של הנאשם, תפגע בהליך הטיפולי אותו עבר ותסיג אותו לאחור, דבר שאינו רצוי ויש להימנע ממנו".

לגבי מאסר על תנאי התלוי ועומד נגד המשיב, ציין בית המשפט: "אציין כי לכאורה הליך השיקום בתחילת דרכו היה נראה כדבר שאין לו סיכוי נוכח עברו של הנאשם בכל הנוגע לשתיית אלכוהול, אולם נוכח מהלך כל הטיפול שירות המבחן הדגיש את המוטיבציה שהפגין הנאשם והתמדתו והצלחתו בטיפול. בנסיבות אלה, השתכנעתי כי יש עדיין סיכוי להמשך שיקומו של הנאשם, אשר במהלך השנים ניהל אורח חיים הכולל שימוש לרעה באלכוהול. אני משוכנע בקיומו של רצון אמיתי של הנאשם לשקם את חייו ועל כן אני סבור כי הפעלת המאסר על תנאי תסב לו נזק חמור בשלב זה לאחר שעבר כברת דרך כה ארוכה של טיפול בו התמיד ובדיקות נקיות מחומרים אסורים. לעומת זאת, לא מצאתי כי קיים סיכון לשלום הציבור בשל הארכת התנאי". לפיכך מצא בית המשפט לנכון שלא להפעיל את המאסר על תנאי אלא להאריכו.

לפיכך גזר בית-משפט קמא דינו של המשיב כמפורט לעיל.