עפ"ת 16023-08-14 אבו גנימה נ' מדינת ישראל

המערער, בדיע אבו גנימה (להלן – המערער) הגיש ערעור על גזר הדין שניתן ביום 9.7.14, על ידי בית משפט השלום לתעבורה בעכו (כבוד השופט י. בכר), בתת"ע 3989-09-12.

בית משפט קמא דן את המערער, בין היתר, למאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים והורה על הפעלתו של עונש מאסר על תנאי של 8 חודשים, אשר נקבע כי ירוצה באופן חופף. כמו כן, הוטל על המערער עונש פסילה לתקופה של 11 חודשים, במצטבר לכל עונש נוסף של פסילה שהוטל על המערער.

המערער טוען בערעור זה שבפניי כנגד הפעלתו של עונש המאסר על תנאי וכנגד עונש הפסילה שהוטל עליו.

עובדות המקרה וההליך בבית משפט קמא:

1.כנגד המערער הוגש ביום 6.11.12 כתב אישום, המייחס לו עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף (עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961 (להלן – פקודת התעבורה) ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף (עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל – 1970). על פי המתואר בכתב האישום, רשיונו של המערער פקע ביום 1.1.1989, וביום 18.8.2012 נתפס המערער נוהג, כאמור, ללא רשיון נהיגה בתוקף.

2.ביום 10.9.13 לאחר הקראת כתב האישום, הודה המערער בעובדות כתב האישום. בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המערער.

3.ביום 25.2.14 התקבל התסקיר מטעם שירות המבחן. על פי התסקיר עולה כי המערער, חקלאי בן 53, הינו רווק המתגורר עם אימו האלמנה. עוד מתואר בתסקיר, כי המערער הינו הרביעי מתוך תשעה אחים ואחיות, בטווח גילאים שבין 42-57, אשר כולם נשואים. עוד צויין בתסקיר כי המערער תיאר קשר משמעותי עם בני משפחתו, המבוסס על ערכים של תמיכה ועזרה הדדית.

בנוסף, צויין בתסקיר כי בשנת 1979 הוציא המערער רישיון נהיגה על טרקטור לצרכי עבודתו כחקלאי. רישיונו של המערער נפסל בשנת 1989 בשל הצטברות קנסות. המערער מעולם לא הוציא רישיון נהיגה לרכב. כמו כן, צוין כי המערער לקח אחריות על מעשיו, אך לתפיסתו, השימוש ברכב בשטח חקלאי, אינו מסכן את הציבור ומפחית מחומרת מעשיו.